בסוכות האחרון, חברתי הצלמת דבי אדלר מלונדון, היתה בביקור בארץ, והיא הציעה לצלם אותנו בסשן משפחתי, ואני אצלם אותם.
מהר מאוד התארגנתי והזמנתי בגדים, היה לי תכנון מדויק בראש לפרטי פרטים איך זה ייראה,
ואז פרצה המלחמה.
היה מאוד קשה להתנתק מהמצב הנפשי והרגשי ולצאת לצלם, אבל לא היתה ברירה מכיוון שהיא היתה צריכה לטוס חזרה הביתה, אז בחרנו להצטלם בצל המלחמה, ולתת לרוח הנצחון מקום בתמונות עם דגל כחול לבן.
כל פעם שאני מסתכלת על התמונות זה משמח אותי, ולכן, במיוחד עכשיו, כל כך בא לי שלכל משפחה תהיה תמונה שתשמח אותה.
לא לכולם יש תקציב לסשן מלא, ולכן אני מתכננת כמה ימים מרוכזים במקומות שונים בארץ, של סשנים קצרים וממוקדים עם תמונה מדויקת (אפשרות לתמונה בודדת או יותר לבחירתכם), כדי שגם לכם תהיה תמונה משפחתית מושלמת שנשארת לתמיד.
מעוניינים להרשם ?תשלחו לי הודעה בוואטסאפ עם מקום מיגורים וכמה בני משפחה אתם ובהמשך אעדכן מתי יש צילומים ואיפה.
מחכה לצלם אתכם.
ב7/10/2023 החיים של כולנו השתנו.
אנחנו קמנו לאזעקות באזור ירושלים,
אחרים קמו לתוך חלום בלהות שחור.
מאות נחטפו לתוך רצועת עזה,
אלפים קיפחו את נפשם,
עשרות אלפים פונו מבתיהם,
ולמליונים הלב נשבר.
בשבועות הראשונים הייתי בקיפאון,
כמו רובנו התקשיתי לתפקד
אבל כשראיתי את כולם מתנדבים סביבי ורציתי גם,
הבנתי שכרגע ״ההתנדבות״ שלי זה להיות אמא.
אמא לילד הכי מתוק בעולם,
כשזה ילד עם אוטיזם ואין מסגרות, זאת התמודדות כפולה.
יחד עם זאת בער בי הצורך לעשייה.
היה לי צורך לתת מעצמי,
והדרך הכי ייחודית שלי היא הצילומים.
פרסמתי שאני מחפשת משפחות מהעוטף שיש להם ילדת בת מצווה,
(אין ספק שזה הצילומים שאני הכי אוהבת.)
כדי לתת סשן צילומי בת מצווה במתנה.
וכך הגעתי למשפחת בוצחק
המשפחה המקסימה הזאת היא אחת המשפחות שפונו מישוב שלומית בדרום.
והכי מדהים שאת האמא אפרת אני מכירה מילדותי כשהיינו שכנות בעיר העתיקה.
לא היה קל למצוא יום לצלם כשהאבא במילואים,
וגם מורכב וקשה להתארגן עם סט בגדים כשגרים בחדר זמני.
אבל לאפרת היה חשוב שהתמונות ייצאו מושלם,
ולכן היא טרחה והתרוצצה לקנות במיוחד בגדים לכולם,
דאגה שהכל יהיה מוכן וזמין
וברגע שהאבא קיבל כמה שעות הפוגה נפגשנו לצילומים.
התחלנו בעין חמד עם השלכת,
והמשכנו לצרעה לכרמים בצבעים המיוחדים.
גם בתוך הפסטורליה הרחוקה מאזורי המלחמה הרגשנו את המצב
הנשק כמובן צמוד אליו גם בעורף,
ובכל צילום היינו צריכים לשים אותו בצד לרגע ולא להוריד ממנו את העיניים.
וכמובן שהנצחנו גם תמונה טבעית עם בגדים אזרחיים ונשק,
תמונה שתזכיר את התקופה אנחנו חיים,
תקופה של אנשים גיבורים ואמיצים.
עם ישראל חי!!!
כפי שהרבה מכם ודאי יודעים, בכובעי השני אני מפיקה טיולי נשים בעולם בהרכבים מעניינים ויעדים מיוחדים.
לפני כמה שנים, לכבוד בת המצווה של חנה שלי, ארגנתי טיול בת מצווה (באיחור קורונה אופנתי של שנה…) לאמהות עם בנות. טיול מותאם בדיוק לגיל הזה, שכלל את דיסני ופארק אירופה ביער השחור.
שושי ושרי, אם ובת מקסימות, היו בין אלו שהצטרפו לטיול. ושם, כשהטירה הקסומה של דיסני מעלינו, התרחש לו עוד קסם, ושושי הפכה לחברת נפש. ממש כמו אחות.
כמתנת יום הולדת, בחרתי להעניק לה סשן צילומים משפחתי.
הצילומים נקבעו ליום שישי, כשאחריהם הם הוזמנו אלינו להתארח בשבת.
מרחק נסיעה קצר מהבית שלי משתרע לו פארק בגין על מאות דונם של יופי טבעי, ירוק ופסטורלי, וכשהגענו לשם בסוף החורף, ללא ספק העונה הכי יפה בשנה, כשהצמחייה כולה מתעוררת לחיים
אחרי גשמי ברכה, היא מיסגרה את היופי של המשפחה המקסימה בירוק וצהוב, באור ואהבה.
כשקובעים איתי תאריך לצילומים זה בדרך כלל יום חג, שנעוץ היטב ביומן.
מתלבשים, מתאפרים, מתרגשים, ומתכוננים… וזה די נדיר שמתקשרים לדחות את היום המיוחל.
אצל משחפת ירט זה בדיוק מה שקרה. הם קבעו יום צילומים חגיגי כבר לפנ כמה שנים, ואז נאלצו לדחות כי איילה, המתוקה הקטנה לא הרגישה טוב.
קבענו תאריך חדש ושוב נאלצנו לבטל כי איילה לא הרגישה טוב שוב. בשלב מסויים גילו בה סרטן והמערכת החיסונית שלה היתה כל כך חלשה שלא היה אפשרות להוציא אותה לצילומים.
לפני כשנה, כשהיא קצת התחזקה סוף סוף יצאנו לצילומים המשפחתיים שחלמו עליהם כמה שנים.
בינתיים גם נוסף ילד מתוק למשפחה, איתי. ויחד עם גילי ורלי המהממות קיפצנו בין פריחת השקדיות לשדה נוריות ולחווה מהאגדות.
שנה אחרי היתה סגירת מעגל מדהימה, כשהאמא הלביאה סיפרה לי בהתרגשות שאיילה החלימה והיא אפילו שלחה לי תמונה של השיער המהמם והשופע שלה…
ואני התבוננתי בתמונות המשפחתיות המהממות האלה. דווקא בהן, כשלאיילה אין שיער גולש על הכתפיים אבל יש לה חיוך מאוזן לאוזן שמאיר את הפנים היפות, והמשפחה היפה שלה מקיפה אותה עם כל כך הרבה שמחת חיים, אמונה וכח.
התמונות האלו הן מזכרת מתקופה מורכבת, שתמיד תזכיר להן את החיים עצמם. הם ייזכרו כמה הם היו יפים ומלאי אור גם בתקופה פחות מוארת. ואיך תוך כדי האתגר הענק, הם נשארו משפחה מלוכדת ושמחה.
טיול בארץ ישראל זו חוויה מיוחדת ליהודי התפוצות. זה לא החו”ל של השופינג במותגי העולם… אלא טיול שמשלב הרבה יהדות היסטוריה ושייכות והכל כמובן בוויב של טיול והנאה.
משפחת שמולביץ הגיעה לטיול בארץ לפני 4 שנים לכבוד בת המצווה של אליענה, והם בחרו לשלב צילומי בת מצווה ומשפחה בירושלים בימין משה ולשלב את כל מרכיבי הטיול לארץ בסט תמונות של יופי היסטורי לצד עכשווי עם אווירה ירושלמית ייחודית.
שיינה, אם המשפחה המהממת הזו, היא בעצמה צלמת מוכשרת, וזה תמיד משמח שצלמת אחרת בוחרת בי לתעד את המשפחה שלה.
לפני שנה אהבה חגגה בת מצווה, אבל לא הסתדר להם להגיע לארץ ואיכשהו הטיול נדחה עד עכשיו,
וכבר בשבוע שהם קנו כרטיסים היא כתבה לי וקבענו תאריך לסט צילומים חדש.
זה היה כל כך רחוק ומראש… שאפילו לא יכולנו לדעת מה יהיה מזג האוויר, כי כאן בארץ החורף יכול לנוע בין יום שמש יפהפה לסוער ואפילו מושלג… כמובן שלקחנו בחשבון שאם נצטרך נזיז את התאריך.
לשמחתנו בשבוע שהם היו כאן המזג אוויר היה מושלם וכך, ארבע שנים אחרי מצאנו את עצמנו עם אותה המשפחה, בדיוק באותו לוקיישן: שכונת ימין משה הציורית בירושלים, רק שהפעם כולם גדלו ב4 שנים משמעותיות, והן רק עשו להם טוב.
הלוקיישן הזהה, רק הדגיש את היופי של החיים שלנו. אנחנו דינמיים. משתנים מתפתחים וגדלים ולעמים כל מה שצריך זה לעצור, לתת לקרן שמש להאיר אותם ולרוות נחת!
את משפחת הגר פגשתי בצילומי בת המצווה של טל כשעדי היתה בת 7, ומיד התאהבתי במשפחה החייכנית והמדהימה הזו.
(כדי לראות את הסשן של טל לחצי כאן)
חמש שנים אחרי, הילדונת היפהפייה גדלה לנערה מהממת, והיא עצמה חוגגת בת מצווה.
צילומי בת מצווה הם אחד הסשנים האהובים עלי. הילדה בדרך כלל מאוד רוצה להצטלם, ויש שיתוף פעולה מדהים.
ובכלל, כיף לראות את הגיל המדהים של בגרות עם קריצה של תום ילדות. כלת בת המצווה מחליפה כמה סטים של בגדים במהלך הצילומים, ויש לה כבר את הסטייל שלה, שגיבשה לעצמה, וזה פשוט מקסים.
ברוב הסשנים אני מצלמת כמה תמונות משפחתיות בתחילה ואז מתמקדת רק בילדת בת המצווה לאורך כל שאר הסשן.
אבל הפעם, בגלל שהמשפחה של עדי קטנה ומגובשת הם היו חלק מכל הסשן.
וכך עברנו יחד בין לוקיישנים שונים של הרבה מאד טבע צבעוני; מערמות החציר אל חמניות הענק הבשלות, משדה פרחים שכל כך מתאים לעדי ועד גדות נחל מפכפך, ערוגות ועצים וגם סוס אצילי ויפהפה, ואפילו קפיצה אורבנית של קיר גרפיטי פוטוגני.
אין לי ספק שגם אתם רואים דרך עדשת המצלמה את הביחד שלהם. כמה צחקנו ונהנו.
והכי חשוב זו הייתה חוויה שלעולם לא נגמרת. תמיד ניתן לחזור אליה דרך התמונות. להיזכר, ליהנות, ולשמוח שהחיוכים האלו והגילאים האלו הונצחו בדרך הכי שמחה שיש.
את כל אחד מאיתנו תפסה הקורונה לא מוכן…
על אחותי אליענה הטירוף הזה נפל בדיוק רגע לפני שינוי מרגש. הם תכננו, יחד עם בעלה יוסי
והילדים, רילוקיישן למיאמי, שזה אגב איפה שאמא שלי גדלה.
אבל כמו שציינתי, בדיוק אז הקורונה נכנסה לחיינו וכולנו היינו סגורים בבית כל אחד עם המשפחה
הגרעינית אפופים בענני אלכוג׳ל.
וכשכולנו פחדנו להוציא את האף מפתח הבית, ולצאת לסופר הרגיש כמו הימור על החיים, כמובן
שגם המעבר נידחה לתאריך לא נודע.
אחרי כמה חודשיים, כשכבר כולם הבינו שהקורונה לא הולכת לשום מקום, ואי אפשר להמשיך לעצור את
החיים, הם מכרו או תרמו את כל החפצים שהיו להם בבית והוציאו את התכנית לפועל.
רגע לפני שהם עלו על המטוס, נפגשנו ברובע לצילומי פרידה.
הרובע הוא לא רק לוקיישן פוטוגני וכל כך ישראלי בשבילנו. ההורים שלי גרים ברובע כבר 45 שנה
וזה תמיד יישאר הבית שלנו.
צילמתי אותם בין הסמטאות, שבהן שיחקנו בילדותנו שעות על גבי שעות.
לרקע הייחודי הזה כל צבע מחמיא. התחלנו עם סט בהיר, עברנו לסט כהה ואז גם סבא וסבתא
הצטרפו וכל הגוונים הללו יצרו יחד מזכרת מיוחדת שתמשיך איתם לבית החדש בארצות הברית.
עדינה לילי, האחיינית המתוקה שלי השתלבה נהדר במיאמי ובלי ששמנו
לב הפכה לנערת בת מצווה מתוקה.
אחותי, שדאגה לאירוע מושלם, כמובן לא ויתרה שאצלם סט תמונות משפחתיות לפני האירוע.
היא אמנם הזמינה צלמת לאירוע עצמו, אבל היא ידעה שלצילומי משפחה היא רוצה רק אותי.
בינתיים, אחותי רחל החליטה להצטרף עם הבן שלה וכשאמא שלי שמעה היא הכריזה בפסקנות ״אם
כולכן טסות אז גם אני״
וכך יצא שכל הבנות של המשפחה היו יחד וזו בכלל היתה חגיגה שכל כך מתאימה לבת מצווה.
את האירוע הם חגגו בשכונה שלהם, שהיא אמנם יפהפייה, אבל פחות מתאימה לצילומים, ולכן נסענו
ללוקיישן מיוחד של גן טרופי ירוק ומשגע. הצמחייה שם ישר הזכירה לי את הג׳ונגל. (לא שאי פעם
הייתי בג׳ונגל, אבל נראה לי שהלחות בפלורידה בקיץ, יותר קשה…)
למרות החום והזמן הלחוץ, הצלחתי לצלם את המשפחה הנסיכותית. הם זהרו בורוד ופסטל שהיו
ניגוד מושלם לירוק העז.
ברוך ה׳ הצלחתי להפיק להם מגוון תמונות, עוד אלבום שלוכד רגעים מדהימים, יתווסף לאוסף
האלבומים על המדף ותמיד יוכלו לחזור לרגע ולהתמלא.
כשיש לקוחות קבועים שמגיעים לצילומים אחת לתקופה, המעקב אחריהם הוא ממש מרתק. והתמונות משקפות הכי טוב את השינויים הנרקמים במהלך החיים; כמה גבהו ויפו הילדים. איך התרחבה המשפחה.
אבל מבין כל השינויים היפים שהייתי עדה להם אצל משפחת חרך זה היה הכי מטורף.
מאז ומתמיד זו הייתה משפחה של בנות. צילמנו במשך השנים המון סשנים של בנות יפהפיות בבגדים זהים וסרטי שיער גדולים..
ופתאום … הם הפכו להיות משפחה של בנים. שלושה בנים שנולדו בתוך קצת יותר משנה…
ממש מטמורפוזה. וזה מדהים לראות את השינוי בתמונות.
והבנים הביאו איתם גם הרבה אירועים….
אז בין צילומי החלאקה של הגדול, לצילומי החלאקה של התאומים, היו לנו גם צילומי בת המצווה של שרית. כל סט והגוונים שלו, הסגנון שלו, והלוקיישן שלו.
בגלל הקורונה צילומי החלאקה לא כללו את כל המשפחה, אבל דווקא הצילומים האלו של שלושה בנים בלבד, המחישו לי כמה החיים מפתיעים, כמה העולם שלנו הוא דינמי ומשתנה, ורק הוא למעלה יודע אילו הפתעות מתוקות מחכות לנו ממש מעבר לפינה.
סבתא.
מילה שמקפלת בתוכה כל כך הרבה. אהבה, נתינה, געגוע, שמחה, משפחה.
מי שמכיר את סבתא ברכה יודע שהיא מתאימה לכל ההגדרות והרבה יותר; סבתא צעירה, תוססת ומדהימה שכל כולה אהבה לנכדים (שהם, חייבים לציין, מתוקים ברמות!).
את סבתא ברכה, ומשפחת מוזס בכלל, אני מכירה דרך זכרון מנחם. כשבנם אמיתי היה חולה הם הגיעו לצילומי משפחה עם נכדה אחת מתוקה.
מאז ב״ה המשפחה גדלה ונוספו עוד כמה נכדים.
לאחורנה, כשהם בנו בית חדש, הם הקדישו בו חדר משחקים שלם לנכדים. חדר שלא יהיה מלא רק בצעצועים שווים ‘של סבא וסבתא’ אלא גם יהיה מעוצב בתמונות שלהם!
וכך הם הגיעו אלי, חבורה מהממת ושמחה, לבושים בשני סטים של בגדים תואמים שברכה דאגה לקנות לכולם, כדי שהכל ישתלב יחד יחד באופן מושלם… לסשן צילומים צבעוני ושמח, מלא בילדים מתוקים ובאהבה אין סופית של הסבים.
והתוצאה – היא בדיוק הדבר שמשלים את החדר השמח הזה.
אתם לא חושבים כך?!
וואו.
עברה שנה מאז שהייתי כאן בבלוג.
איזו שנה מאתגרת זאת היתה לכולנו, בכל רחבי העולם.
שנה של קורונה.
אז אמנם הסטודיו לא היה סגור הרמטית. פה ושם בין הסגרים צילמתי קצת
אבל הראש היה במקום אחר.
ואין ספק שזאת היתה הפסקה ארוכה מדי בשבילי. המצלמה דגדגה לי בין האצבעות…. דורשת שאשיב אותה לפרונט. לצלם. ליצור. לייצר , והכי חשוב ליהנות מהתוצאות.
ברוך ה’ סוף סוף חוזרים לשגרה, ואיזה כיף שזה קורה בעונה הכי יפה בשנה. אביב ופריחה.
אבל הסשן שבחרתי להעלות הפעם הוא דווקא סט הצילומים האחרון שצילמתי ממש לכמה ימים לפני הסגר הראשון.
מי שעוקבת אחרי מספיק זמן מכירה כבר את משפחת רז המהממת. משפחה של בנים הכי חתיכים שיש. הם מגיעים עם הכי שיק וסטייל שיש ומשתפים פעולה בצורה יוצאת דופן.
אפרת, האם המדהימה של החבורה הזו, מאוד רצתה להצטלם בחורבה עתיקה וגם בים.
ברוך ה’ מצאנו לוקיישן מושלם ליד אשדוד של חורבה עתיקה אך טובלת בירוק, עם קשתות מרשימות וחלונות שממסגרים את הפריים. וכך יכולנו לצלם בחורבה, ומשם מיד לקפוץ לים.
וכך בנסיעה אחת היו לנו שתי תפאורות שונות כל כך ומיוחדות כל אחת בדרכה שלה.
אבל זה לא הכל…..
יומיים לפני הצילומים האלו, כשכל הפרטים היו כבר מאורגנים ומסוכמים, צילמתי משפחה אחרת בשקדיות, שזו הייתה אופציה שגם עלתה במהלך התכנון, אך כל ה’וורדרדות’ הזו היתה נראית לאפרת פחות מתאימה לחבורת בנים…. אבל כשהיא ראתה את התמונה של הלקוחה השנייה ואת התוצאה הלבנה והחגיגית היא הבינה שהבנים שלה יכולים להשתלב באופן מושלם בפריחה היפה הזו, והיא כבר התאכזבה שפספסה את הלוקיישן המיוחד.
מפה לשם… מצאנו את עצמנו שוב נוסעים לצלם את המשפחה היפהפייה בלוקיישן החדש
אך כשהגענו למקום התברר שאיחרנו את חלון ההזדמנויות הקצר של פריחת השקדיות. הפרחים כבר נשרו… והעצים ברובם היו ירוקים. רק כמה ימים קודם הייתי באותו מקום בדיוק והפריחה הייתה במלוא עוזה… ו..פוף…זה נגמר ברגע.
אבל בחרנו להביט למטה. הרצפה היתה עדין מלאה פרחים לבנים כמו שלג.. וצילמנו אותם על המרבד הלבנבן והקסום.
ומה עם העצים הפורחים? שתלתי את העצים מהצילומים של הלקוחה השנייה שצילמנו כמה ימים לפני, וכך הם הרוויחו פעמים! גם רצפה לבנבנה וגם עצים פורחים…
בעצם
הם הרוויחו שלוש פעמים: בחורבה, בים ובפריחת השקדייה.
הכי רחוק מקורונה שאפשר!
דוגמה של תמונה לפני ואחרי עריכה: