כשקובעים איתי תאריך לצילומים זה בדרך כלל יום חג, שנעוץ היטב ביומן.
מתלבשים, מתאפרים, מתרגשים, ומתכוננים… וזה די נדיר שמתקשרים לדחות את היום המיוחל.
אצל משחפת ירט זה בדיוק מה שקרה. הם קבעו יום צילומים חגיגי כבר לפנ כמה שנים, ואז נאלצו לדחות כי איילה, המתוקה הקטנה לא הרגישה טוב.
קבענו תאריך חדש ושוב נאלצנו לבטל כי איילה לא הרגישה טוב שוב. בשלב מסויים גילו בה סרטן והמערכת החיסונית שלה היתה כל כך חלשה שלא היה אפשרות להוציא אותה לצילומים.
לפני כשנה, כשהיא קצת התחזקה סוף סוף יצאנו לצילומים המשפחתיים שחלמו עליהם כמה שנים.
בינתיים גם נוסף ילד מתוק למשפחה, איתי. ויחד עם גילי ורלי המהממות קיפצנו בין פריחת השקדיות לשדה נוריות ולחווה מהאגדות.
שנה אחרי היתה סגירת מעגל מדהימה, כשהאמא הלביאה סיפרה לי בהתרגשות שאיילה החלימה והיא אפילו שלחה לי תמונה של השיער המהמם והשופע שלה…
ואני התבוננתי בתמונות המשפחתיות המהממות האלה. דווקא בהן, כשלאיילה אין שיער גולש על הכתפיים אבל יש לה חיוך מאוזן לאוזן שמאיר את הפנים היפות, והמשפחה היפה שלה מקיפה אותה עם כל כך הרבה שמחת חיים, אמונה וכח.
התמונות האלו הן מזכרת מתקופה מורכבת, שתמיד תזכיר להן את החיים עצמם. הם ייזכרו כמה הם היו יפים ומלאי אור גם בתקופה פחות מוארת. ואיך תוך כדי האתגר הענק, הם נשארו משפחה מלוכדת ושמחה.
