Category Archives: אישי

מדברים אלי בפרחים

כשאצל כולם בא האביב מבשר את נקיונות הפסח ואולי את עקיצות היתושים… אצלי מופיע מיד זכרון מתוק של שדה הנוריות.
זה כבר הפך אצלנו למסורת אביבית בלתי נשכחת.
והפעם זו היתה השנה החמישית ברציפות שאני יוצאת עם ילדי לקטיף פרחים וצילומים.
ההכנות מתחילות אצלי בראש עם הסנונית הראשונה של עונת הפריחה. אני מתכננת את הסט ואת האביזרים שנבחר בהם הפעם …
וכשאני בוחרת לילדות שמלות חג חדשות לחג הפסח , אני חושבת איך הן תשתלבנה בסט הצילומים הפרחוני.
כשהגענו השנה לשדה פשוט נעתקה נשימתנו. הפריחה היתה יפהפיה. הרבה יותר מכל שנה…למלוא האופק צבעים עזים ומלאי חיים בשורות צפופות של פרחים.
הילדים בלטו כמו נקודות של אור בתוך היופי הצבעוני המתפרץ סביב.
קישוטי השיער המדהימים של ננה ה. היו הטאץ' האחרון להשלמת התפאורה.  ממסגרים את הפנים התמות כמו כתרי מלכות פורחים.
אפשר לדבר בפרחים.

שבת לבנה

כל שנה (כמעט) הוא מגיע לבקר. בשקט ובאצילות, הוא מופיע בפתח ביתי, ומכין לי תפאורה יפהפייה לצילומים. השלג.

ברגע שהובטח הלבן הלבן הזה, התמלאנו בציפייה ליום רביעי. שירה וחנה ישבו מהבוקר כשאפן מוצמד אל החלון, מחכות לחזות בשמיכה הלבנה המובטחת, מכסה את החצר, אך השלג איכזב, והמעט שירד התמוסס מיד ונעלם… הצטערנו על החוויה הקסומה שהפסדנו, ובעיקר על הצילומים, שכל כך ציפינו להם. אך הנה, ממש לקראת שבת, החלו הפתיתים למלא את האופק, בלי הפסקה ירד לו השלג, ברכות עדינה, מפזר אור סביב, וצובע את הרחוב, החצר, המגלשה ואפילו המכונית בלובן טהור.

רגע לפני שבת, ממש לפני הדלקת נרות, יצאנו ל'סשן' קצרצר של צילומים. הילדים היו מאושרים! בשמחה משוחררת הם קיפצו, השתובבו ונהנו במרחבים הלבנבנים…והמצלמה שבידי תקתקה ללא הרף, אוספת לתוכה את החיוכים, הכרבולים, והנוף המדהים.

בליל שבת, כמה שעות אחר כך, השלג כבר נערם לגובה מרשים, יצאנו לטיול שלג ברחוב העוטה שמלה לבנה של שבת.  המחזה היה עוצר נשימה…על רקע השמיים השחורים בלטו הפתיתים הלבנים, ומבט אחד אל על השאיר אותי מוקסמת. העצים המושלגים נראו ממש כמו עיירה באלפים, בשוויץ….ואני צילמתי את המחזות היפים האלו רק בראשי, תמונות של שבת…

עד לצאת השבת כבר זרחה השמש והעלימה כמעט כל זכר ליופי המופלא הזה. אני שמחה שהצלחתי לנצל את חלון – חלום ההזדמנויות הקצר ובמצלמתי נשארו מוגנות ובטוחות, המזכרות הנפלאות האלו.

מחכים שוב לארח אותך, שלג!

שנה של מתנה

שנה תמימה חלפה מהרגע המדהים, מלא האושר, בו נתנאל הגיע לעולם.

שנה אחת. מעגל של 365 יום. שנה שלפעמים עוברת על ידנו וחולפת כל כך מהר, עד שקשה להאמין שהיא כבר פרחה לה…

אך השנה הזו, שנת החיים הראשונה שלו היא הרבה יותר מסתם שנה. אוסף ענק של רגעים. כל יום נושא איתו עוד שינוי והתפתחות של הקטנצי'ק. חיוך ראשון. התהפכות. שן. ישיבה. זחילה. גרגורים. אין סוף של צעדים קטנטנים ומתוקים שיוצרים פאזל מרהיב של התקדמות.

והנה רק שנה חלפה, ומהתנוק הרך והפצפון עם העינים העצומות נותר רק היופי הענוג. שום דבר לא נשאר כשהיה… וכשאני מתבוננת בתנוק שלי אני רואה ממש בחור כארז, בעינים שתמיד צוחקות, וחיוך ענק שממלא את כל הלחיים השמנמנות: כשהוא מלקק גלידה בהנאה, משוחרר, מאושר, טבעי. כשהוא פוסע צעדים ראשונים, בתמיכה אוהבת של אחיות גדולות ונפלאות,  ובאמבטיה משותפת עם בן הדוד, כשבועות קצף רכות ועדינות שוטפות את פסי הגלידה ואת יום המשחק הארוך…

הוא מקבל בחיבוק חם את הקצף הריחני, ועכשיו , נקי ורענן, נתנאל מרגיש בנח להשתולל במיטה, וללכת לישון בחיוך.

מחר מחכה עוד יום מאושר….

התמונה הזו תוכננה הרבה לפני שהוא נולד; דמיינתי בראש את שירה וחנה בכותנות לבנות מחזיקות ברכות את הבייבי החדש, וארגנתי הכל מראש כדי שהיא תוכל לצאת לפועל. ואכן ברגע שהמצלמה תקתקה והצלחתי להנציח אותה בדיוק כמו שדמיינתי, התאהבתי וכבר התחלתי לתכנן תמונה של שלושתם בפוזה דומה ,שנה אחרי.

ובדיוק שנה אחרי, התיישבנו לתמונה שמחכה לנו… הפעם נתנאל כבר לא נרדם בדממה בזרועות האחיות האוהבות. הוא כבר גדול, חכם ומבין עניין, ויודע בדיוק מה הוא רוצה. לשבת יפה לתמונה לא נכלל בתכניתיו. ניסינו והתעקשנו. עוד תמונה ועוד הבזק עוד נסיון ועוד צילום, אך לבסוף התייאשתי וחשבתי שחלום התמונה הזו נגוז.
היום, כשעברתי על התמונות, הצלחתי להרכיב משלוש תמונות שונות תמונה אחת טובה.
אני כל כך שמחה שהצלחתי להגשים עוד חלום!!

חנה עולה לכתה א'

ושוב זה מגיע- הפרפרים בבטן, החיוך המאושר, ההתרגשות.
חנה שלי עולה לכתה א'.
לא. זה לא חולף גם כשזו כבר הילדה השנייה, ואני מתרגשת איתה מחדש כשהיא עושה את הצעד הגדול שלה לבגרות, לעצמאות, ללמידה.
החיוך הנלהב על השפתיים, והברק בעיניים, משקפים רצון מלא תום ללמוד, לדעת, להבין את העולם.
והידים הקטנות שעוד רגע אוחזות בעפרון ומשרטטות אותיות, משולבות בציפיה והרבה שאיפות.
אני מאחלת לך חנה שתהני בבית הספר, תגדלי ותלמדי.
ותמיד יישאר בך הניצוץ המאושר של ההתחלה , הצמאון לדעת, ולהיות גדולה. והשהות בבית הספר תמיד יהיה לך חוויה!

 

הפרחים שלי

פרחים למלוא האופק, בצבעים מדהימים, ששום צייר בן אנוש לא יוכל ליצור.

כל שנה אני כאן בשדה, ולפעמים אפילו כמה פעמים, בצילומי טבע פורחים. ועדיין, כל שנה וכל פעם, אני נפעמת ומתרגשת מחדש. וגם הלב מתמלא בתחושה של פריחה וצמיחה.

זו כבר מסורת אצלנו במשפחה . מדי שנה אני מגיעה לשדה עם ילדות הפרחים שלי שירה וחנה, ומתעדת את הצמיחה שלהן על רקע הצמיחה סביב.

אבל השנה התרגשתי במיוחד כי הפעם הגענו עם תוספת מתוקה , נתנאל, האח החדש, שזו לו פעם ראשונה להצטלם בשדה, ובעזרת ה' ממש לא האחרונה…

שירה וחנה, כבר מנוסות בשבילים, נשמו את ניחוח השדה ורצו להן בהנאה סביב. נהנו לקטוף, לרוץ, להתקשט בכתרי פרחים ולחלוק את ההנאה המוכרת עם האח האהוב.

נתנאל המתוק אהב את הסיטואציה , פיזר אלינו את חיוכיו המקסימים, והרכות הלבנה שלו בלטה שבעתיים על רקע הצבעוניות המשכרת.

שנה הבאה כשיפרח השדה מחדש, בעזרת ה' נגיע שוב עם הפרחים שלי ונזכר כמה הם צמחו ופרחו משנה שעברה…

תמונה קטנה בערבה

וינטג'.

מילה שכבר בצליל המתנגן שלה מקימה לתחייה את היופי שבעבר.

כמה קסם וטוהר יש בפריטים ובסגנון, מהעידן הלא רחוק, בו הכל היה פשוט יותר, אך עשיר יותר.

לעולם הוינטג' נחשפתי כבר לפני שנים, כשנישאתי, ובבית של חמותי ראיתי את הרדיו הגדול הזה, שהיה שייך ל'באבבי' של בעלי.

האמת? בתחילה לא הבנתי מדוע שומרים חפץ ישן ולא שימושי, אך עם הזמן, התחלתי להעריך ולהבין את היופי  הקסום  בפריטים עם הנוסטלגיה החמימה הזו, ובמשך השנים יצא לי לקחת מהם לא מעט פרטי וינטג'; מכונת כתיבה, ספרים ישנים, תקליטים… הכל מצטלם כל כך יפה. ואני רק יכולה להודות להם על ששמרו אותם.

כשהחלטתי לפתוח קורס צילום, ידעתי שאני חייבת תמונה שתתאים לפרסום.

כשאני מתכננת תמונה , זה כמו כל יצירת אומנות; אני בונה אותה בראשי לפרטי פרטים, ולפעמים גם צריכה 'להפוך עולמות' כדי להשיג כל מה שחסר. הפעם הרעיון התחיל ממצלמת וינטג' מקסימה שמשמשת כקישוט בבית של חברה, וידעתי שזו תהיה תמונה שכולה וינטג', מהחפצים, התפאורה ועד הבגדים ואפילו התסרוקות.

הרעיון לתמונה הבודדת הפך די מהר ל'סשן' שלם של הילדים שלי. וכך מצאנו את עצמנו ביום קריר בשדה, האור הטבעי היה נעים ורך, והשלים את התפאורה.

לסיום גם השלמנו בצילומי פנים בסטודיו של חברה שגרה קרוב. שעטף גם הוא את הצילומים שלנו בגעגוע מתוק.

 

תודה לרבקה גינסבורג על התסרוקת המהממת

מוזמנת להגשים חלום

מאז שהתחלתי לצלם קבלתי פניות רבות  בנוגע לנכונותי ללמד צילום, ולצערי נאלצתי תמיד להשיב בשלילה.
הייתי עסוקה מדי בצילומים ובעריכות והרגשתי שזה לא  הוגן ונכון לעשות זאת בלי הכנה מדויקת ותוכנית לימודים ייחודית ומחושבת היטב.
כעת, בזמן חופשת הלידה שלי, ולאחר פניות נוספות, הרגשתי שהגיעה השעה, ובניתי מערך מקצועי מפורט באמצעותו אוכל להעביר את הידע שלי לכל מי שפונה ומתקשרת.
 
בהתרגשות רבה אני שמחה לספר כי בקרוב בעז"ה אפתח שני סוגי קורסים:
 
הראשון לצלמות מתחילות, והשני לצלמות שכבר עוסקות בתחום ורוצות להמריא ולהצליח יותר הן ברמת הצילום והן בצורת ניהול העסק.
בתוכנית: צילומי סטודיו, צילומי חוץ בתנאי תאורה שונים, הערכה וביקורת בונה, עריכת תמונות בפוטושופ, עזרה והכוונה בבניית עסק הצילום כמקצוע.
 
למען האמת זאת התוכנית הפורמלית.
בתוכנית שהלב רוקם , יש הרבה מעבר לזה… קיצורי דרך להצלחה מהנסיון שלי, סודות מקצועיים ובעיקר תמיכה וליווי פרטני ושאיפה בלתי מתפשרת לראות בהצלחת תלמידותי.
זו הזמנה אישית לכל מי שרוצה להגשים חלום ולגעת באור.
להתראות
ריקי קנטרוביץ