את כל אחד מאיתנו תפסה הקורונה לא מוכן…
על אחותי אליענה הטירוף הזה נפל בדיוק רגע לפני שינוי מרגש. הם תכננו, יחד עם בעלה יוסי
והילדים, רילוקיישן למיאמי, שזה אגב איפה שאמא שלי גדלה.
אבל כמו שציינתי, בדיוק אז הקורונה נכנסה לחיינו וכולנו היינו סגורים בבית כל אחד עם המשפחה
הגרעינית אפופים בענני אלכוג׳ל.
וכשכולנו פחדנו להוציא את האף מפתח הבית, ולצאת לסופר הרגיש כמו הימור על החיים, כמובן
שגם המעבר נידחה לתאריך לא נודע.
אחרי כמה חודשיים, כשכבר כולם הבינו שהקורונה לא הולכת לשום מקום, ואי אפשר להמשיך לעצור את
החיים, הם מכרו או תרמו את כל החפצים שהיו להם בבית והוציאו את התכנית לפועל.
רגע לפני שהם עלו על המטוס, נפגשנו ברובע לצילומי פרידה.
הרובע הוא לא רק לוקיישן פוטוגני וכל כך ישראלי בשבילנו. ההורים שלי גרים ברובע כבר 45 שנה
וזה תמיד יישאר הבית שלנו.
צילמתי אותם בין הסמטאות, שבהן שיחקנו בילדותנו שעות על גבי שעות.
לרקע הייחודי הזה כל צבע מחמיא. התחלנו עם סט בהיר, עברנו לסט כהה ואז גם סבא וסבתא
הצטרפו וכל הגוונים הללו יצרו יחד מזכרת מיוחדת שתמשיך איתם לבית החדש בארצות הברית.
עדינה לילי, האחיינית המתוקה שלי השתלבה נהדר במיאמי ובלי ששמנו
לב הפכה לנערת בת מצווה מתוקה.
אחותי, שדאגה לאירוע מושלם, כמובן לא ויתרה שאצלם סט תמונות משפחתיות לפני האירוע.
היא אמנם הזמינה צלמת לאירוע עצמו, אבל היא ידעה שלצילומי משפחה היא רוצה רק אותי.
בינתיים, אחותי רחל החליטה להצטרף עם הבן שלה וכשאמא שלי שמעה היא הכריזה בפסקנות ״אם
כולכן טסות אז גם אני״
וכך יצא שכל הבנות של המשפחה היו יחד וזו בכלל היתה חגיגה שכל כך מתאימה לבת מצווה.
את האירוע הם חגגו בשכונה שלהם, שהיא אמנם יפהפייה, אבל פחות מתאימה לצילומים, ולכן נסענו
ללוקיישן מיוחד של גן טרופי ירוק ומשגע. הצמחייה שם ישר הזכירה לי את הג׳ונגל. (לא שאי פעם
הייתי בג׳ונגל, אבל נראה לי שהלחות בפלורידה בקיץ, יותר קשה…)
למרות החום והזמן הלחוץ, הצלחתי לצלם את המשפחה הנסיכותית. הם זהרו בורוד ופסטל שהיו
ניגוד מושלם לירוק העז.
ברוך ה׳ הצלחתי להפיק להם מגוון תמונות, עוד אלבום שלוכד רגעים מדהימים, יתווסף לאוסף
האלבומים על המדף ותמיד יוכלו לחזור לרגע ולהתמלא.
