Category Archives: ילדים

הפאזל הכי יפה

כל משפחה שמגיעה לצילומים היא עולם ומלואו.

כיף לראות את הדינמיקה והמשפחתיות המיוחדת לכל משפחה במהלך הסשן. אני תמיד מתרגשת לגלות את הטאץ' האישי של המשפחה מולי ומיד מתחברת ..

כשהגיעה משפחת בקר- משפחה שאני מכירה היטב, זו היתה חוויה כפולה. ככה זה כשמחוברים, מכירים ומעריכים.

משפחת בקר, חמושה באנרגיות מטורפות, הופיעה בימין משה מלאת שמחה, וחיוכים שמתפרצים, הם זרמו בטבעיות ובקלילות, ולי לא נותר אלא ללחוץ על הכפתור שוב ושוב…

בכל פעם שכיוונתי את הזום על ילד אחר, היתה לי הפתעה מחודשת, כי לכל ילד , מגדול ועד קטן היופי המיוחד שלו…כל אחד ואחד במשפחה המקסימה הזו זכה למראה שונה, ומיוחד;

שלושת הבנים ,חתיכים ומתוקים, לאחד חיוך קונדסי ומבט שובב, לשני עינים מהפנטות, והקטנצ'יק שמנמן ויפה תואר, שפשוט מתחשק לאכול…

ארבעת הבנות הגדולות, מלאכיות בשמלות רומנטיות ורכות, יפהפיות כל אחת בדרכה… הראשונה מביטה למצלמה בעיני אזמרגד מדהימות, ממוסגרות בעיגול מושלם, ולידה אחותה, ביופי חינני, המיתמר מעל אורך מרשים, למתבגרת הקטנה מתיקות מלאת טוהר ותום, והקטנה, בלי שום כתר, היא פשוט נסיכה מדהימה…

ויחד, עם ההורים שמנצחים על הכל ומשלימים את התמונה,  הם יוצרים פאזל יפהפה של משפחה מחוברת ומיוחדת!

ביקור שהוא חגיגה

ביקור משפחתי הוא תמיד כיף גדול לילדים. כשבני הדודים נפגשים ומתחילים להשתולל יחד… כשאחותי אליענה  וגיסי יוסי מגיעים לביקור, הילדים שלי קופצים מהתרגשות, אפילו שגילאי הילדים לא חופפים..

אבל הפעם זה היה יותר מסתם ביקור. הם הגיעו להצטלם.

עדינה לילי, בת השלוש וחצי, עם היופי האקזוטי הנדיר (ולא רק בגלל שהיא אחיינית שלי…) הרגישה בנח מול מצלמת הדודה, ושלפה שפע של פוזות מהממות, והכי חשוב – את החיוך המדהים שלה, והכל בתלבושות חתיכיות אחת אחת (וכאן הקרדיט לאחותי…)

דניאל בן השנה וחצי, שיחק את תפקיד הגבר, ופקח את עינים הגדולות והיפות במבט עמוק, תוך שהוא מדגמן את הבגדים המקסימים.

היה יפה לראות את הקשר בין שני הקטנים הללו שמשלב דאגה, אהבה, והכל בחיוך מנצח.

ואין כמו התמונה המושלמת מלאת המשפחתיות של כולם יחד , הכי ורוד שאפשר!

אז כל ביקור משפחתי הוא חגיגה, אבל הפעם נשארה להם גם חגיגה של תמונות.

חיוך של גיבורה

כחושבים על נשים גיבורות, אני חושבת על תמר. תמר היפהפיה, המופיעה כאן בחיוך מדהים, ובעינים נוצצות היא גיבורה אמיתית.

את תמר הכרתי דרך ארגון 'זכרון מנחם' , שעוזר לחולי סרטן ובני משפחותיהם ביום יום בהמון תחומים שאי אפשר לספור, ובין השאר מארגן את ימי הצילומים המיוחדים האלו, שכבוד לי וגם כיף גדול לקחת בהם חלק.

תמר היתה מאושפזת כמה חודשים רצוף בבית חולים! היא קיבלה הפסקה קצרה, לפני שתחזור שוב לסדרת טיפולים לא פשוטים. ניצלנו את ההפסקה ליום הצילומים הזה, שהיה חוויה מיוחדת.

תמר משאירה את הסבל אחור, וכאילו דבר לא מפריע לה בעולמה, היא מתמסרת למצלמה בפוזות מקסימות, מחייכת חיוך חסר דאגות, וגורמת לכולנו, הצות שעסוק בהפקה הזו, ציפי מוסוקוביץ המאפרת, ואורית שוהם הסטייליסטית, לשפשף עינים ולתהות אם אנחנו מצמלים את הילדה הנכונה…

תמר, היה לי כיף לצלם אותך, אני מעריכה אותך, את גיבורה אמיתית ומיוחדת! ומתפללת להחלמתך המהירה והשלמה!

פוסט מלחמה

משפחת ריינר נחתה בארץ, מביאה איתה ניחוח רענן ומלא חיים מארץ רחוקה.

הטיול שלהם תוכנן זמן רב מראש ואף אחד לא דמיין שבדיוק  אז תתחולל בארץ מלחמה, חיינו אז בצל האזעקות, והתלבטנו אם לבטל את הצילומים. כשהגענו להחלטה לצאת לצילומי חוץ למרות הכל, הצטיידנו בספר תהלים וברוך ה' כל הסשן עבר חלק.

ברגע שנפתחו המזוודות והבנות המתוקות הולבשו בבגדים השתנתה האווירה לגמרי ולא חשנו במלחמה.
גב' ריינר עצמה תפרה את רוב הבגדים המיוחדים והיפהפיים, שלא מוצאים בשום מקום… ובסטייל מסוגנן דאגה לכל הפרטים הקטנים ולנעליים המיוחדות.

המשפחה המדהימה נעמדה להצטלם עם המון חיוכים משוחררים, כל אחד ואחת שונה ומיוחד, ולכל אחד היופי המיוחד שלו. ובאווירה משפחתית של ביחד הם יוצרים הרמוניה  מושלמת.

חנה עולה לכתה א'

ושוב זה מגיע- הפרפרים בבטן, החיוך המאושר, ההתרגשות.
חנה שלי עולה לכתה א'.
לא. זה לא חולף גם כשזו כבר הילדה השנייה, ואני מתרגשת איתה מחדש כשהיא עושה את הצעד הגדול שלה לבגרות, לעצמאות, ללמידה.
החיוך הנלהב על השפתיים, והברק בעיניים, משקפים רצון מלא תום ללמוד, לדעת, להבין את העולם.
והידים הקטנות שעוד רגע אוחזות בעפרון ומשרטטות אותיות, משולבות בציפיה והרבה שאיפות.
אני מאחלת לך חנה שתהני בבית הספר, תגדלי ותלמדי.
ותמיד יישאר בך הניצוץ המאושר של ההתחלה , הצמאון לדעת, ולהיות גדולה. והשהות בבית הספר תמיד יהיה לך חוויה!

 

גדלים ופורחים

בפעם האחרונה שפגשתי את משפחת יפרח, אוראל היה בן חמישה ימים. זערורי, מלאכי, מתרפק על השמיכה הרכה ומדגמן בעינים עצומות.

והנה היום הוא בן 3. צועד על 2 רגליו, נכנס לסטודיו בחיוך גדול וכל מה שנשאר מהתינוק הקטן זו המתיקות, שגדלה יחד איתו.

מיכאל, שאז היה הוא חתן ה'חלאקה', עכשיו כבר בן שש, חתיך ואלגנטי, מילא את תפקיד האח הגדול והמבין, והשתלב בסט בצורה מושלמת.

זו היתה חוויה מיוחדת:

טליה, אחותו בת ה9 שיתפה פעולה באופן יוצא דופן, ובכל פוזה נכנסה מיד לעניינים, עשתה בדיוק מה שאמרו לה, ואפילו המציאה לעצמה עוד כמה תנוחות מהממות…

יחד תיזזנו בין כחול לבן של ספינה, צבעוניות מתוקה של פופקורן וסוכריה, חגיגיות מרשימה, וגם קז'ואל מוקפד אך משוחרר.

לא פלא שהתוצאה פשוט מקסימה!

הפרחים שלי

פרחים למלוא האופק, בצבעים מדהימים, ששום צייר בן אנוש לא יוכל ליצור.

כל שנה אני כאן בשדה, ולפעמים אפילו כמה פעמים, בצילומי טבע פורחים. ועדיין, כל שנה וכל פעם, אני נפעמת ומתרגשת מחדש. וגם הלב מתמלא בתחושה של פריחה וצמיחה.

זו כבר מסורת אצלנו במשפחה . מדי שנה אני מגיעה לשדה עם ילדות הפרחים שלי שירה וחנה, ומתעדת את הצמיחה שלהן על רקע הצמיחה סביב.

אבל השנה התרגשתי במיוחד כי הפעם הגענו עם תוספת מתוקה , נתנאל, האח החדש, שזו לו פעם ראשונה להצטלם בשדה, ובעזרת ה' ממש לא האחרונה…

שירה וחנה, כבר מנוסות בשבילים, נשמו את ניחוח השדה ורצו להן בהנאה סביב. נהנו לקטוף, לרוץ, להתקשט בכתרי פרחים ולחלוק את ההנאה המוכרת עם האח האהוב.

נתנאל המתוק אהב את הסיטואציה , פיזר אלינו את חיוכיו המקסימים, והרכות הלבנה שלו בלטה שבעתיים על רקע הצבעוניות המשכרת.

שנה הבאה כשיפרח השדה מחדש, בעזרת ה' נגיע שוב עם הפרחים שלי ונזכר כמה הם צמחו ופרחו משנה שעברה…