.jpg)
.jpg)



דינה נכנסת ליום הצילומים בסטודיו שלי בטבעיות גמורה. היא עשתה את זה כבר עשרות פעמים ומכירה את התהליך כמעט כמוני…
מתפלאים? דינה היא האסיסטנטית המקסימה שלי.
כבר שנים היא איתי כמעט בכל הצילומים; עוזרת לי להלביש, להעמיד, לסדר עוד תלתל קופצני ולתעד את הרגעים היפים של הלקוחות שלי.
אבל הפעם היא הגיעה כלקוחה. הגיעה תורה להנציח את המתוקים שלה. וזה היה כיף גדול.
כמי שיודעת הכי טוב איך זה עובד, היא כמובן הגיעה מאורגנת טיפ טופ. חמושה במזוודה מלאת סטים של בגדים תואמים מכל הצבעים, והילדים גם הם הגיעו מוכנים. נינוחים, עירניים ומשתפי פעולה, כאילו שהם עצמם נמצאים כאן כבר שנים..
אשר- הבכור, חתיך וממושמע.
ללי- הסנדוויץ' המתוק, נסיכתית ומקסימה.
וברכי הקטנה- עם פנים של בובה וחיוך זהב.
ואיך אפשר לצלם כאלו בונובונים נוטפי סוכר בלי קצת מתוקים?
אז ערכנו מסיבת ממתקים צבעונית ומתוקה, שאין ילד שלא מתלהב ממנה. פופקורן מתפצפץ מלא בדלי, סוכריות מכל הסוגים והצבעים. מכונת מסטיקים אמיתית, שתייה מתוקה בקשית, וכמובן סוכריית ענק על מקל!
הילדים הרגישו כמו בתוך חלום מתקתק, והחיוכים המאושרים שלהם יישארו שם מונצחים לתמיד, בפנטזיית ילדות צבעונית .
את משפחת בקר אני מכירה לא מהיום… כבר פעם רביעית שהם מגיעים לצילומים, ואיזה כיף זה לגלות שהמשפחה גדלה בעוד פרצוף שמח ומתוק.
הם מגיעים לפעמים בהרכב מלא, ולעתים לכבוד אירוע מיוחד לילד אחד: טקס ה'קייק סמאש' של גיל שנה, וצילומי ניו בורן לנסיך הקטן שהופיע אחרי סדרה מדהימה של בנות…
בכלל, כשאני מצלמת אותם מקבל המשפט 'ילדים זו ברכה' משמעות מיוחדת. משפחה תוססת ומלאת חיים, שהצבעוניות הפורצת בבגדים המושקעים, ועושה שמח בעיניים, משקפת אורח חיים משפחתי ועליז, כמו שמוצאים רק בבית מלא בנות מתוקות, עם נסיך אחד מלכותי.
הם כובשים את הסטודיו שלי, או ממלאים את הטבע בצילומי החוץ, בכתמי צבע פורחים, ואני נהנית לגלות את הילדות שגדלו, ולתעד משפחה בצמיחה;
את השינים החלביות שהתחלפו,
משקפיים שנוספו,
חיוך שנשאר מקסים כמו תמיד אך התבגר,
תינוקת שלמדה ללכת,
וילדונת שהפכה לנערה צעירה.
בסדרה מתמשכת שמלווה אותם לאורך השנים ותשאר לנצח מזכרת מתוקה וצבעונית מרגעים ונקודות ציון שלא יישכחו!
והתמונות מהשנים הקודמות:
אמיתי, נער מקסים בן 18 מתמודד בגבורה כל יום עם מציאות לא פשוטה…
פנים ענוגות של תינוק רך, איזו בריאה חדשה ומופלאה , מעשה בראשית.
לו היה לי הזמן, הייתי יושבת ימים להביט בתווים הענוגים האלה, להתבשם מיופיים,
לראות איך הלחיים תופחות ומתעגלות אט אט,לא לפספס אף דקה מהפלא בהתגלמותו…
המלאך הקטן הזה בן השבועיים, לא עשה לנו עבודה קלה בכלל…
למעלה משש שעות טרחנו וכרכרנו סביבו אני ואמו.
תודה לקל, בסופו של דבר, התוצאה הצדיקה את המאמץ.
כשאני מדפדפת באלבום שלו עכשיו אני חושבת לעצמי:
עוד מעט יגדל הפעוט וייהפך לנער והנער יהיה לאיש,
ובכל עת מצוא, יוכל להביט באלבום הזה ולהתרפק על מזכרת מיוחדת מראשית חייו.
הזמן אינו מחכה לנו, הוא חומק ,מרפרף בין האצבעות…
בואו להנציח את ימי ההתרגשות הראשונית האלה בספר זכרונות קסום,
רגע קטן לפני שהם נעשים תינוקות ממש וכבר לא בני יומם.