Category Archives: בסטודיו

ביסים קטנים של מתיקות

אני אוהבת לתכנן את התמונות שלי היטב. חלק לא קטן מהתמונה הוא התכנון שלה. בחירת הרקעים, האביזרים, התאורה המדוייקת והנכונה, ואפילו התנוחות.

כשצילמתי את המתוק הזה לצילומי החלא'קה. ילד חמוד ויפהפה, שאני והמצלמה שלי מכירים היטב, אחרי סטים רבים של צילומים https://photosbyriki.com/blog_he/?p=653 הכל היה מתוכנן.. הוא תפקד נפלא, והגיב לכל פוזה פשוט באופן מושלם: כיבד את המעמד בעינים בורקות, ובתמימות של קדושה עם הטלית. חייך בשובבות כשבחרנו בצבעוניות משוחררת של משחקים, וגם ידע לשחק את תפקיד הדוגמן החתיך כשצריך…

אבל דווקא ברגע של ספונטניות, לא מתוכננת בכלל, ולא אופיינית לי, הצלחנו להפיק סדרה מקסימה של תמונות: הילדון היה רעב, ואביו התנדב ללכת לקנות לו פיצה. כשהפיצה הגיעה לסטודיו והוא התחיל לאכול בכזו מתיקות, ובהנאה צרופה. הייתי חייבת להנציח את הרגעים. התוצאה לפניכם!

ביסים קטנים של מתיקות!

שנה של מתנה

שנה תמימה חלפה מהרגע המדהים, מלא האושר, בו נתנאל הגיע לעולם.

שנה אחת. מעגל של 365 יום. שנה שלפעמים עוברת על ידנו וחולפת כל כך מהר, עד שקשה להאמין שהיא כבר פרחה לה…

אך השנה הזו, שנת החיים הראשונה שלו היא הרבה יותר מסתם שנה. אוסף ענק של רגעים. כל יום נושא איתו עוד שינוי והתפתחות של הקטנצי'ק. חיוך ראשון. התהפכות. שן. ישיבה. זחילה. גרגורים. אין סוף של צעדים קטנטנים ומתוקים שיוצרים פאזל מרהיב של התקדמות.

והנה רק שנה חלפה, ומהתנוק הרך והפצפון עם העינים העצומות נותר רק היופי הענוג. שום דבר לא נשאר כשהיה… וכשאני מתבוננת בתנוק שלי אני רואה ממש בחור כארז, בעינים שתמיד צוחקות, וחיוך ענק שממלא את כל הלחיים השמנמנות: כשהוא מלקק גלידה בהנאה, משוחרר, מאושר, טבעי. כשהוא פוסע צעדים ראשונים, בתמיכה אוהבת של אחיות גדולות ונפלאות,  ובאמבטיה משותפת עם בן הדוד, כשבועות קצף רכות ועדינות שוטפות את פסי הגלידה ואת יום המשחק הארוך…

הוא מקבל בחיבוק חם את הקצף הריחני, ועכשיו , נקי ורענן, נתנאל מרגיש בנח להשתולל במיטה, וללכת לישון בחיוך.

מחר מחכה עוד יום מאושר….

התמונה הזו תוכננה הרבה לפני שהוא נולד; דמיינתי בראש את שירה וחנה בכותנות לבנות מחזיקות ברכות את הבייבי החדש, וארגנתי הכל מראש כדי שהיא תוכל לצאת לפועל. ואכן ברגע שהמצלמה תקתקה והצלחתי להנציח אותה בדיוק כמו שדמיינתי, התאהבתי וכבר התחלתי לתכנן תמונה של שלושתם בפוזה דומה ,שנה אחרי.

ובדיוק שנה אחרי, התיישבנו לתמונה שמחכה לנו… הפעם נתנאל כבר לא נרדם בדממה בזרועות האחיות האוהבות. הוא כבר גדול, חכם ומבין עניין, ויודע בדיוק מה הוא רוצה. לשבת יפה לתמונה לא נכלל בתכניתיו. ניסינו והתעקשנו. עוד תמונה ועוד הבזק עוד נסיון ועוד צילום, אך לבסוף התייאשתי וחשבתי שחלום התמונה הזו נגוז.
היום, כשעברתי על התמונות, הצלחתי להרכיב משלוש תמונות שונות תמונה אחת טובה.
אני כל כך שמחה שהצלחתי להגשים עוד חלום!!

ביקור שהוא חגיגה

ביקור משפחתי הוא תמיד כיף גדול לילדים. כשבני הדודים נפגשים ומתחילים להשתולל יחד… כשאחותי אליענה  וגיסי יוסי מגיעים לביקור, הילדים שלי קופצים מהתרגשות, אפילו שגילאי הילדים לא חופפים..

אבל הפעם זה היה יותר מסתם ביקור. הם הגיעו להצטלם.

עדינה לילי, בת השלוש וחצי, עם היופי האקזוטי הנדיר (ולא רק בגלל שהיא אחיינית שלי…) הרגישה בנח מול מצלמת הדודה, ושלפה שפע של פוזות מהממות, והכי חשוב – את החיוך המדהים שלה, והכל בתלבושות חתיכיות אחת אחת (וכאן הקרדיט לאחותי…)

דניאל בן השנה וחצי, שיחק את תפקיד הגבר, ופקח את עינים הגדולות והיפות במבט עמוק, תוך שהוא מדגמן את הבגדים המקסימים.

היה יפה לראות את הקשר בין שני הקטנים הללו שמשלב דאגה, אהבה, והכל בחיוך מנצח.

ואין כמו התמונה המושלמת מלאת המשפחתיות של כולם יחד , הכי ורוד שאפשר!

אז כל ביקור משפחתי הוא חגיגה, אבל הפעם נשארה להם גם חגיגה של תמונות.

חיוך של גיבורה

כחושבים על נשים גיבורות, אני חושבת על תמר. תמר היפהפיה, המופיעה כאן בחיוך מדהים, ובעינים נוצצות היא גיבורה אמיתית.

את תמר הכרתי דרך ארגון 'זכרון מנחם' , שעוזר לחולי סרטן ובני משפחותיהם ביום יום בהמון תחומים שאי אפשר לספור, ובין השאר מארגן את ימי הצילומים המיוחדים האלו, שכבוד לי וגם כיף גדול לקחת בהם חלק.

תמר היתה מאושפזת כמה חודשים רצוף בבית חולים! היא קיבלה הפסקה קצרה, לפני שתחזור שוב לסדרת טיפולים לא פשוטים. ניצלנו את ההפסקה ליום הצילומים הזה, שהיה חוויה מיוחדת.

תמר משאירה את הסבל אחור, וכאילו דבר לא מפריע לה בעולמה, היא מתמסרת למצלמה בפוזות מקסימות, מחייכת חיוך חסר דאגות, וגורמת לכולנו, הצות שעסוק בהפקה הזו, ציפי מוסוקוביץ המאפרת, ואורית שוהם הסטייליסטית, לשפשף עינים ולתהות אם אנחנו מצמלים את הילדה הנכונה…

תמר, היה לי כיף לצלם אותך, אני מעריכה אותך, את גיבורה אמיתית ומיוחדת! ומתפללת להחלמתך המהירה והשלמה!

סגירת מעגל

לא הרבה יודעים, אבל לפני כעשר שנים למדתי עיצוב פנים. לא התחברתי ללימודים, וברוך ה', מצאתי לי מקצוע אחר מקסים שאני אוהבת ומלאת תשוקה כלפיו. צילום. עיצוב הפנים היחיד שאני עוסקת בו הוא סידור הסטיילינג לתמונה. רקע, אלמנטים מתאימים, והכי חשוב- תאורה…

אבל דבר אחד יצא לי מהלימודים האלו: חברה טובה ומהממת.

הלימודים שלי נזנחו, אך הקשר נשאר. שתי הגדולות שלה מכירות את המצלמה שלי עוד מהזמן שהן היו ממש קטנות. את הסטז', כשלמדתי צילום,  עשיתי עליהן.

מאז עבר זמן רב, הן גדלו, המשפחה התרחבה, ולא יצא לי לצלם אותן.

סוף סוף, כשהצטרף גם בן חתיך למשפחה, והגיע לגיל 3, הם הגיעו לצילומי חלאקה. שלוש בנות מתוקות. חתן החאלקה, בשיער זהוב ומבט עמוק, וגם תנוקת ורדרדה ומאושרת.

היה כיף להתאחד מחדש עם המצלמה והבנות שגדלו בינתיים. ולחוש סגירת מעגל וסיפוק, מהמקצוע שבו בחרתי ומהחברה שבדרך הרווחתי…

גדלים ופורחים

בפעם האחרונה שפגשתי את משפחת יפרח, אוראל היה בן חמישה ימים. זערורי, מלאכי, מתרפק על השמיכה הרכה ומדגמן בעינים עצומות.

והנה היום הוא בן 3. צועד על 2 רגליו, נכנס לסטודיו בחיוך גדול וכל מה שנשאר מהתינוק הקטן זו המתיקות, שגדלה יחד איתו.

מיכאל, שאז היה הוא חתן ה'חלאקה', עכשיו כבר בן שש, חתיך ואלגנטי, מילא את תפקיד האח הגדול והמבין, והשתלב בסט בצורה מושלמת.

זו היתה חוויה מיוחדת:

טליה, אחותו בת ה9 שיתפה פעולה באופן יוצא דופן, ובכל פוזה נכנסה מיד לעניינים, עשתה בדיוק מה שאמרו לה, ואפילו המציאה לעצמה עוד כמה תנוחות מהממות…

יחד תיזזנו בין כחול לבן של ספינה, צבעוניות מתוקה של פופקורן וסוכריה, חגיגיות מרשימה, וגם קז'ואל מוקפד אך משוחרר.

לא פלא שהתוצאה פשוט מקסימה!

תמונה קטנה בערבה

וינטג'.

מילה שכבר בצליל המתנגן שלה מקימה לתחייה את היופי שבעבר.

כמה קסם וטוהר יש בפריטים ובסגנון, מהעידן הלא רחוק, בו הכל היה פשוט יותר, אך עשיר יותר.

לעולם הוינטג' נחשפתי כבר לפני שנים, כשנישאתי, ובבית של חמותי ראיתי את הרדיו הגדול הזה, שהיה שייך ל'באבבי' של בעלי.

האמת? בתחילה לא הבנתי מדוע שומרים חפץ ישן ולא שימושי, אך עם הזמן, התחלתי להעריך ולהבין את היופי  הקסום  בפריטים עם הנוסטלגיה החמימה הזו, ובמשך השנים יצא לי לקחת מהם לא מעט פרטי וינטג'; מכונת כתיבה, ספרים ישנים, תקליטים… הכל מצטלם כל כך יפה. ואני רק יכולה להודות להם על ששמרו אותם.

כשהחלטתי לפתוח קורס צילום, ידעתי שאני חייבת תמונה שתתאים לפרסום.

כשאני מתכננת תמונה , זה כמו כל יצירת אומנות; אני בונה אותה בראשי לפרטי פרטים, ולפעמים גם צריכה 'להפוך עולמות' כדי להשיג כל מה שחסר. הפעם הרעיון התחיל ממצלמת וינטג' מקסימה שמשמשת כקישוט בבית של חברה, וידעתי שזו תהיה תמונה שכולה וינטג', מהחפצים, התפאורה ועד הבגדים ואפילו התסרוקות.

הרעיון לתמונה הבודדת הפך די מהר ל'סשן' שלם של הילדים שלי. וכך מצאנו את עצמנו ביום קריר בשדה, האור הטבעי היה נעים ורך, והשלים את התפאורה.

לסיום גם השלמנו בצילומי פנים בסטודיו של חברה שגרה קרוב. שעטף גם הוא את הצילומים שלנו בגעגוע מתוק.

 

תודה לרבקה גינסבורג על התסרוקת המהממת