Category Archives: בטבע

תפילה בשדה

כל שנה מחדש באביב עם היציאה לצילום בשדות, אני מאושרת לגלות את נס החיים:
הילדים שגדלים כל כך מהר וממלאים את ימינו ביופי אמיתי אינסופי.
מתבוננת בשדה הנוריות הצבעוני והפורח וחושבת לעצמי:
איך נרקם השטיח המופלא הזה?
שמש מלטפת, רוח מרחפת, מים לרוויה, חם ואהבה.
אלוקי, ברך בכל אלה את ילדינו ושלח מלאכיך ללחוש להם: גדל!

פיות

כמו פיות נדיבות ואבק כוכבים.
מלאו את הלב באור, בצחוק מדבק, באהבה,
באגדות ילדות שסופן תמיד טוב.
וחיו באושר עד עולם!

פורים שמח!

חופשיה

לפני הצילומים, כתבה לי רחל בת השש עשרה: "אני רוצה תמונות בהן אראה חופשיה, אחת שלא תלויה בכסא גלגלים…"

אני שמחה שהגשמתי לה חלום.
רחל הגיעה לצילומים בציפיה מרוגשת, עם חיוך מתוק מאוזן לאוזן.
 למרות הלוגיסטיקה המורכבת והלא פשוטה החלטנו לא לוותר על תמונות בים,
ושם, על החול הרך והטוב, מול שמי תכלת ורוח מלטפת, הרגישה רחל הכי חופשיה שיש.

האמינו לי, החיוך המאושר שלה גרם לי תחושת סיפוק נדירה, וסחף את כל הסובבים.

לטיול יצאנו

המשפחה הזאת הגיעה מארצות הברית.
אולי זו המנטליות השונה ואולי סתם רוח ההשראה שנחה עלי, החלטנו לנסות משהו קצת שונה.
צילום חוץ עם ילד קטנטן שאני בד"כ מצלמת רק בסטודיו.
במושב ליד ביתר, צהלו לקראתינו סוסים, ובשילוב של מכוניות גרוטאה מיושנות בצד הדרך, התוצאה הייתה פוטוגנית להפליא.
בני הזוג פרשו מפה ועליה מיטב פירות הארץ  ויחד עם התינוק נהנו מפקניק צבעוני, חסר דאגות,
ומעוד יום בהיר ויפה בארצינו הפורחת שיותיר זכרון מתוק בליבם.

שלום כיתה א'

מחר תעלה ילדתי לכתה א',

ולבי יעלה על גדותיו.

וימים ראשונים יעלו בי,
יזכירוני מאלף עד תיו. 

שלום לצעצועים, לפינת הבובות.

שלום לימים הצוחקים במגלשה.

אני מביטה בה ועיניי רואות

תום ורצינות של התחלה חדשה.

לכל ילדי העם הזה,

הצועדים בהתרגשות את פסיעתם הראשונה.

ועל גבם הכפוף קמעא, נושאים ילקוט הכבד ממידותיהם,

ביראת כבוד, בהיסוס או בבטחה,

רציתי רק לאחל בהצלחה.

ואותך ילדתי, אחבק ואשק,

כדי לחוש איך הלב יהלום .

ואביט אז בכחול עינייך,

לראות כי גדלת.

ואודה למי שהביאך עד הלום.

לתלמידה החדשה שירה קנטרוביץ',

ולכתה א'-

שלום!

תודות:

לסבתא היקרה שתפרה את התלבושת.

לכל מי שעזר לי באיסוף החפצים שבתמונות.

הצילום הזה היה בהחלט הפקה לא פשוטה. 

תודה לילדה המדהימה שלי שעזרה לי להגשים חלום.

 

נויה

נויה המהממת בת השלוש עשרה הגיעה לצילומים קורנת ומלאת שמחת חיים.
היה לה קשה להזיז יד אחת ו"לתמרן" אותה בכל מיני תנוחות כדי שייצא הכי טבעי שאפשר,
אבל עם הרבה אופטימיות ורצון טוב היא התגברה על זה והצליחה ליהנות מכל רגע.
היה לי פשוט עונג לצלם אתה, להדבק בשמחת החיים שלה ולצאת מחוזקת.
נויה המקסימה!
שתדעי בחייך רק שנים יפות מלאות אושר ובריאות, ושהחיוך היפה שלך ילווה אותך תמיד.
את הזכות להפקה הזאת יש לזכרון מנחם שדואג לשמח ילדים מדהימים כל יום, תודה על שנתתם לי אפשרות לשמח עוד ילדה חולה.

 

הים כל כך כחול- צילום בנתניה.

המשפחה המתוקה הזאת הגיעה מאנגליה לחופשה. בין הפגישות המשפחתיות לצבירת החוויות מארצינו הקטנטונת, מצאו  ההורים פסק זמן לצילומים  שישמרו את הגיל הרך  והמדהים הזה של הילדים למזכרת בלתי נשכחת.
אין כמו הים, בריאה מופלאה ומרתקת.
אני לא מחבבת את הצילום שם מסיבה פשוטה;  הנזק שעלול להגרם לעדשה ולמצלמה.
ובכ"ז, איך אפשר לוותר על הקסם?
הפעם נכנעתי.
תודו, יש משהו מיוחד שאפשר להוציא מהילדים בחול הטבעי ובנוף הבראשיתי הזה שאין לו תחליף.
ריצת הילדים על החוף, המשחקים בחול, גלים קטנים שמדגדגים כפות רגליים רכות, והכל טבעי ואמיתי.
הקטנטונת  פחדה מהים, הוא היה "גדול" עליה, מזל שאבא היה עוד יותר גדול, וחווית החיבוק והחיבור התעצמה…
כשהקטנטנים מחפשים  בעצמם את הקרבה של אבא ואמא, התמונה מקבלת משמעות חזקה.
הביטו ואמרו לי: מה צריך יותר מחול,  גלים וסודות מתוקים על החוף?
"קלי, קלי, שלא יגמר לעולם, החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים, תפילת האדם" (חנה סנש)
 

יש משהו קסום בחיוך של ילד בגן המשחקים.
לכאורה מקום פשוט, שבו טורחות אמהות חרוצות מדי יום סביב המגלשה, אבל איכשהוא במקום היומיומי הרגיל  הזה, בין הנדנדה שעפה לגובה עם הרוח לבין הקרוסלה  שעליה משתובבים הילדים בצהלות שמחה ועונג, אני מבינה שכאן מצוי האושר שלהם. הבטחון העצמי, היכולות ותחושת השחרור והחופש.
מין כזו שמחה פשוטה ומופלאה  של ילד שמעוררת בי צביטת געגוע לימי הילדות העליזים…