הפעם השישית ברציפות ואי אפשר להתרגל ללוקיישן המופלא שכבר מזוהה עם המותג שלי… עשרות דונמים של נוריות יפהפיות, מסודרות בשורות מרהיבות של שלל צבעים, ותחומות בפס זהוב של יער באופק. חלון ההזדמנויות קצר מאד. הנוריות פורחות רק באביב, והיופי הנהדר הזה חומק מהר מאד. הפריחה כולה קוראת לנו לנצל את רגעי הקסם ולנצור אותם בהבזקי...
כשאצל כולם בא האביב מבשר את נקיונות הפסח ואולי את עקיצות היתושים… אצלי מופיע מיד זכרון מתוק של שדה הנוריות. זה כבר הפך אצלנו למסורת אביבית בלתי נשכחת. והפעם זו היתה השנה החמישית ברציפות שאני יוצאת עם ילדי לקטיף פרחים וצילומים. ההכנות מתחילות אצלי בראש עם הסנונית הראשונה של עונת הפריחה. אני מתכננת את הסט...
כל שנה (כמעט) הוא מגיע לבקר. בשקט ובאצילות, הוא מופיע בפתח ביתי, ומכין לי תפאורה יפהפייה לצילומים. השלג. ברגע שהובטח הלבן הלבן הזה, התמלאנו בציפייה ליום רביעי. שירה וחנה ישבו מהבוקר כשאפן מוצמד אל החלון, מחכות לחזות בשמיכה הלבנה המובטחת, מכסה את החצר, אך השלג איכזב, והמעט שירד התמוסס מיד ונעלם… הצטערנו על החוויה הקסומה...
שנה תמימה חלפה מהרגע המדהים, מלא האושר, בו נתנאל הגיע לעולם. שנה אחת. מעגל של 365 יום. שנה שלפעמים עוברת על ידנו וחולפת כל כך מהר, עד שקשה להאמין שהיא כבר פרחה לה… אך השנה הזו, שנת החיים הראשונה שלו היא הרבה יותר מסתם שנה. אוסף ענק של רגעים. כל יום נושא איתו עוד שינוי...
ביקור משפחתי הוא תמיד כיף גדול לילדים. כשבני הדודים נפגשים ומתחילים להשתולל יחד… כשאחותי אליענה וגיסי יוסי מגיעים לביקור, הילדים שלי קופצים מהתרגשות, אפילו שגילאי הילדים לא חופפים.. אבל הפעם זה היה יותר מסתם ביקור. הם הגיעו להצטלם. עדינה לילי, בת השלוש וחצי, עם היופי האקזוטי הנדיר (ולא רק בגלל שהיא אחיינית שלי…) הרגישה בנח...
ושוב זה מגיע- הפרפרים בבטן, החיוך המאושר, ההתרגשות. חנה שלי עולה לכתה א’. לא. זה לא חולף גם כשזו כבר הילדה השנייה, ואני מתרגשת איתה מחדש כשהיא עושה את הצעד הגדול שלה לבגרות, לעצמאות, ללמידה. החיוך הנלהב על השפתיים, והברק בעיניים, משקפים רצון מלא תום ללמוד, לדעת, להבין את העולם. והידים הקטנות שעוד רגע אוחזות...
פרחים למלוא האופק, בצבעים מדהימים, ששום צייר בן אנוש לא יוכל ליצור. כל שנה אני כאן בשדה, ולפעמים אפילו כמה פעמים, בצילומי טבע פורחים. ועדיין, כל שנה וכל פעם, אני נפעמת ומתרגשת מחדש. וגם הלב מתמלא בתחושה של פריחה וצמיחה. זו כבר מסורת אצלנו במשפחה . מדי שנה אני מגיעה לשדה עם ילדות הפרחים שלי...
וינטג’. מילה שכבר בצליל המתנגן שלה מקימה לתחייה את היופי שבעבר. כמה קסם וטוהר יש בפריטים ובסגנון, מהעידן הלא רחוק, בו הכל היה פשוט יותר, אך עשיר יותר. לעולם הוינטג’ נחשפתי כבר לפני שנים, כשנישאתי, ובבית של חמותי ראיתי את הרדיו הגדול הזה, שהיה שייך ל’באבבי’ של בעלי. האמת? בתחילה לא הבנתי מדוע שומרים חפץ...
אני מדפדפת אחור בלוח השנה. עוד דף ועוד אחד… הפעם האחרונה שהעליתי פוסט היתה לפני חצי שנה! הרבה זמן לכל הדעות. אבל בשבילי, כשאני מביטה לאחור אני חשה שחלפו יובלות; בפעם הקודמת עדיין ציפיתי ללידת בני, והיום נתנאל המתוק, אח לשירה וחנה, חבוק בזרועותנו, כבר בן שלושה חדשים. (ועדיין אני לא שבעה מלהביט בפניו הטהורות...
כל שנה מחדש באביב עם היציאה לצילום בשדות, אני מאושרת לגלות את נס החיים: הילדים שגדלים כל כך מהר וממלאים את ימינו ביופי אמיתי אינסופי. מתבוננת בשדה הנוריות הצבעוני והפורח וחושבת לעצמי: איך נרקם השטיח המופלא הזה? שמש מלטפת, רוח מרחפת, מים לרוויה, חם ואהבה. אלוקי, ברך בכל אלה את ילדינו ושלח מלאכיך ללחוש להם:...
