ספידי סשן

הסטודיו מחומם, שמיכות רכות בשלל גוונים מוכנות סביב, וצלילי פעימות לב ממלאים את האוויר ברוגע… כך קיבלתי בברכה את השמנמן המתוק הזה, מתכוננת לשעות ארוכות של חוויה מיוחדת, עם הגיל הכי מלאכי שיש… צילומי ניו בורן.

פיניתי מראש ביומן את הזמן למטרה. סשן כזה בדרך כלל אורך זמן רב פי כמה מסשן רגיל… צריך לדאוג שהילד יירדם בשלווה, להניח אותו בתנוחה המושלמת, לסדר, להזיז כובע, להרים תלתלון זהוב… ואז להתפלל ולקוות שהוא לא יתעורר פתאום בקפיצה, שתבלגן באחת את כל מה שעמלנו… ואת כל זה להכפיל במספר התמונות…

אבל הפעם זה היה סשן ממש מהאגדות עם קפיצת הדרך!

אז קודם כל בסט הזה המטרה היתה מספר תמונות בודדות מיוחדות ,ולא אלבום שלם… (כשמתוכן תבחר הגדלה יפה לקיר)

ובנוסף אם התינוק היא חברה מביתר, והיא הרדימה את התינוק היטב חמש דקות לפני שיצאה מהבית. הוא הגיע לסטודיו כשהוא ישן עמוק אחרי אוכל, ולא התעורר כשטיפלנו בו. הבונבון נתן לנו לעטוף אותו, להפשיט אותו, להרים ולהניח ,והכי מדהים שהוא אפילו נידב למצלמה חיוך מלאכי ממיס…

וכמובן הסייעתא דשמייא הנפלאה.. בתוך חצי שעה מהרגע שהמתוק נכנס בדלת הוא כבר היה אחרי הכל..

הבטתי בשעון… ובמסך המצלמה עם התוצאות המיוחלות… ו… הבנתי שנותר לי שפע של זמן לערוך את התמונות וכבר באותו יום יכלה האם לבחור בדיוק את התמונה המתאימה להגדלה שתקשט את הקיר בעיצוב ייחודי אישי.

מהמדבר במתנה

אנשים חושבים שמדבר זה שממה
חול ושמיים וחול
אבל אני רואה –
גוונים
אבנים
עננים
הולכי דרך שהשאירו סימנים…

הסשן המדברי הזה נולד כשהמשפחה שמצטלמת בקביעות חיפשה משהו שונה ויחד העלנו ופסלנו אפשרויות עד שהאצבע נחה על חוף יפהפה בים המלח עם הרבה דקלים סביב,
אבל לא ידענו עד כמה מורכב מאתגר וכמעט בלתי אפשרי זה יהיה…
הרכבים, עמוסים בגדולים וקטנים ( וגם תאומים שאז רק נבטו בפנים…)
עשו את דרכם אל החוף המובטח… אך הוא פשוט לא היה קיים!!!
התברר ש..החוף בוטל, מסלול הכביש הוחלף… נאלצנו לחפש חוף חלופי… ו הכל במרוץ נגד השעון שלא להפסיד את שעות השקיעה הקסומות…
נסענו כך בכביש מדברי כמעט שמם ללא שום כניסה לים המלח…
אבל אז, החלטתי לעצור. ולהנות ממה שיש; מדבר פרוס למלוא האופק, הרים ברקע, וילדים יפים..מה צריך יותר מזה?
אולי לא צריך.. אבל מצאנו גם גמל תיירותי שהשלים את האווירה
ולסיום, ממש בדקות של השקיעה ירדנו רגלית בדרך לא דרך אל החוף… טיפסנו על גדרות… שקענו בבוץ… והלכנו מרחק של מיטבי לכת…
אבל היה שווה… השמש החלה לפנות את מקומה בהדרגה, צובעת את השמיים בקשת של צבעי פסטל נפלאים. ממש כמו במכחול קסמים וקרניים אחרונות האירו את המים המלוחים והפכו את כל המדבר למלא חיים.

 והשמש המדברית הקופחת פינתה את מקומה, מספר חודשים אחר כך, לחימום נעים של הסטודיו שאירח את שימי וארי התאומים הקטנים.
סשן ניו בורן להשלמת האלבום המשפחתי.
האתגר בצילום תאומים הוא לא כפול אלא פי כמה… אחד התעורר ובמחי ציוץ העיר את אחיו והזיז אותו מהתנוחה המתוקה עליה עמלנו כל כך… ושוב מהתחלה… להרדים, ללטף, לסדר, להתאים, לשנות…
עד שהכל יהיה מושלם ומוכן לקליק של המצלמה…
מסע אחד במדבר. מסע שני בסטודיו. שניהם הסתיימו ברגעים מדהימים שנשארו חקוקים בצבע לעד!

אחד ועוד חמש

כל נער בן 13 הוא נסיך אמיתי. גאווה להוריו.

אבל הפעם מדובר על נסיך מיוחד, אח בכור ללא פחות מחמש אחיות מתוקות!

את בר המצווה המיוחדת הם הגיעו לחגוג בארץ, ואת השהות כאן הם ניצלו לצילומי משפחה בניחוח של ארץ ישראל.

שישה ילדים. שישה חיוכים.

כל כך שונים אבל גם כל כך דומים.

הצחוק שמילא את הסט היה טבעי, מתוק ומדבק….

הם השתלבו נפלא ברחוב הירושלמי העתיק – פורח,

קפצו, התרוצצו, וגם נחו לצילומים רגועים יותר….

וכשכפות הרגליים הקטנות נגעו בבריכה הקרירה והפריים התמלא בגווני אקווה ולבן קסומים, הבנתי יותר מתמיד את צמד המילים: מים בששון!

אצא לי השוקה

כשרוצים לחוש אווירה של עיר, אין כמו שוק רחוב כדי להרגיש מקרוב את האנשים, הריחות, הטעמים ושלל הפרטים הקטנים שמרכיבים שלם גדול ומיוחד.
טובי הגיעה לביקור מארצות הברית, גם היא בטרנד המבורך של חלאקה בארץ ישראל, עם כל המשפחה המקסימה של שני אחים גדולים ושתי אחיות גדולות לנסיך החלאקה החמוד…
ואת הלוקיישן של שוק מחנה יהודה הירושלמי היא בחרה, בנוסף לצילומים בימין משה, כסמל ירושלמי וישראלי גדוש אווירה מיוחדת.
האווירה אכן הייתה צבעונית ומרתקת, אבל להתארגן לתמונות בין ים העוברים ושבים בהמולת השוק ולנסות ללכוד את הרקע הרועש בלי הפרעות היה מאתגר במיוחד…
וכך בין תגרנים שאוספים לקוחות, קונים שאוספים ירקות ופירות, אני אספתי רגעים…
לחמים טריים ריחניים שנאכלו עד תומם… פירות ממתקים ובקבוקי שתייה שנגמרו מזמן… מונצחים בתמונות שתשארנה כך צבעוניות ומגרות… לעולם.

ילדים זה שמחה!

"ילדים זו שמחה…" מתנגן לי השיר, כשמשפחת בקר מתמקמת לעוד תמונה יפהפייה…

אבל אצלם זו לא קלישאה או משאלה. אפשר לחוש בכל רגע שילדים זו שמחה וגם ברכה והרבה צחוק והנאה…

ומול המצלמה הם זהרו באור פנימי, רביעיית הבנות היפהפיות לצד רביעיית הבנים המדהימים, וכמובן החתן והנכד שהם חלק בלתי נפרד מהביחד המקסים הזה.

ועם היופי הזה הם הפיחו חיים והרבה מרץ בשבילי הכפר הירוק, עם גוונים חיים של ג'ינס לבן והרבה אדום. אבל מה שבהק יותר מכל היה הברק העז בעיניים…

וכשהמרץ הבלתי נדלה ושמחת החיים המשפחתית שפעו מסביב, הבנים  המתוקים יצרו להם תזמורת קטנה ומטריפה בקצב מוסיקלי שהצליח לעבור גם לתמונה.

לסיום ולקראת אור מלטף של אחר הצהריים עברנו לשדה רענן של פלפלים וכרובית וכרוביות ממש מתוך האגדות… כשהבנות מתמזגות עם הטבע הנפלא בשמלות אווריריות ושיער מתנפנף, והבנים בחיוכים אציליים שמבליח בהם ניצוץ סקרן ושובב…

וכמובן האמא המדהימה מבחוץ וגם מבפנים, שהיא גם חברה קרובה, וקצת קשה להאמין שהיא כאן גם בתפקיד הסבתא.

הם התמקמו בספונטניות בתוך המרחבים, מזג האוויר היה נפלא, והאור שטף הכל בהרבה אהבה… לא נותר לי אלא ליהנות ולצלם, אחד אחד, זוגות, ביחד, לחוד, בנים, בנות…. והכי חשוב תמונה אחת מושלמת של כל המשפחה המדהימה!

ואם מדברים על ילדים וברכה… היתה ברכה גם בכמות התמונות, כי אי אפשר היה לוותר על אפילו אחת מהן… כך שקיבלתם פוסט ארוך מהרגיל.

כי ילדים זו שמחה זו ברכה.. זה משפחה!!!

ירושלים

עיר של אלפי גוונים. פסיפס של חדש וישן, ומעל הכל קדושה מיוחדת וניחוח קסום שחודר אל הלב וקיים רק בירושלים.

לא פלא שהוריו של המתוק הזה, שהגיע במיוחד מנויורק לחגיגות החלאקה במירון, בחרו בירושלים כלוקיישן לצילומים.

ולא סתם ירושלים, הם רצו דווקא בכותל וברובע, בנוסף לימין משה הקלאסית, שם עטף אותנו הירוק, שמעטר את האבנים הירושלמיות, בחינניות מחבקת.

כמי שגדלה ברובע, ועד היום מגיעה בקביעות לבית הורי שם, תמיד כיף לי לבקר במקום היחיד מסוגו בעולם, אבל כצלמת זה כבר קצת יותר מורכב, יותר קשה לצלם שם, והתפאורה שנוגעת כל כך בלב, פחות פוטוגנית בעין המצלמה.

אבל כשהתחלנו לצלם והביישן המתוק החל להיפתח ולזרום, היה פשוט כיף.

וכך, בדיוק כמו העיר האהובה, שילבנו ישן עם חדש;

קצב מוזיקלי עכשווי ואזניות צבעוניות בפתחו של שער עתיק לוחש סוד,

גלידה מתוקה ומפוצפצת בצבעוניות ילדותית מול אבנים ותיקות שראו הכל…

וכמובן, רגע של תמימות יהודית, בחיבוק עם הציצית וספר התורה בכותל , במקום הכי קדוש.

כי אכן- זהו רק רקע של אבנים ישנות, אבל מעל מרחף לו משהו מיוחד, שכל מי שמכיר את העיר העתיקה יכול להבין ולחוש…