שלום כיתה א'

מחר תעלה ילדתי לכתה א',

ולבי יעלה על גדותיו.

וימים ראשונים יעלו בי,
יזכירוני מאלף עד תיו. 

שלום לצעצועים, לפינת הבובות.

שלום לימים הצוחקים במגלשה.

אני מביטה בה ועיניי רואות

תום ורצינות של התחלה חדשה.

לכל ילדי העם הזה,

הצועדים בהתרגשות את פסיעתם הראשונה.

ועל גבם הכפוף קמעא, נושאים ילקוט הכבד ממידותיהם,

ביראת כבוד, בהיסוס או בבטחה,

רציתי רק לאחל בהצלחה.

ואותך ילדתי, אחבק ואשק,

כדי לחוש איך הלב יהלום .

ואביט אז בכחול עינייך,

לראות כי גדלת.

ואודה למי שהביאך עד הלום.

לתלמידה החדשה שירה קנטרוביץ',

ולכתה א'-

שלום!

תודות:

לסבתא היקרה שתפרה את התלבושת.

לכל מי שעזר לי באיסוף החפצים שבתמונות.

הצילום הזה היה בהחלט הפקה לא פשוטה. 

תודה לילדה המדהימה שלי שעזרה לי להגשים חלום.

 

נויה

נויה המהממת בת השלוש עשרה הגיעה לצילומים קורנת ומלאת שמחת חיים.
היה לה קשה להזיז יד אחת ו"לתמרן" אותה בכל מיני תנוחות כדי שייצא הכי טבעי שאפשר,
אבל עם הרבה אופטימיות ורצון טוב היא התגברה על זה והצליחה ליהנות מכל רגע.
היה לי פשוט עונג לצלם אתה, להדבק בשמחת החיים שלה ולצאת מחוזקת.
נויה המקסימה!
שתדעי בחייך רק שנים יפות מלאות אושר ובריאות, ושהחיוך היפה שלך ילווה אותך תמיד.
את הזכות להפקה הזאת יש לזכרון מנחם שדואג לשמח ילדים מדהימים כל יום, תודה על שנתתם לי אפשרות לשמח עוד ילדה חולה.

 

הים כל כך כחול- צילום בנתניה.

המשפחה המתוקה הזאת הגיעה מאנגליה לחופשה. בין הפגישות המשפחתיות לצבירת החוויות מארצינו הקטנטונת, מצאו  ההורים פסק זמן לצילומים  שישמרו את הגיל הרך  והמדהים הזה של הילדים למזכרת בלתי נשכחת.
אין כמו הים, בריאה מופלאה ומרתקת.
אני לא מחבבת את הצילום שם מסיבה פשוטה;  הנזק שעלול להגרם לעדשה ולמצלמה.
ובכ"ז, איך אפשר לוותר על הקסם?
הפעם נכנעתי.
תודו, יש משהו מיוחד שאפשר להוציא מהילדים בחול הטבעי ובנוף הבראשיתי הזה שאין לו תחליף.
ריצת הילדים על החוף, המשחקים בחול, גלים קטנים שמדגדגים כפות רגליים רכות, והכל טבעי ואמיתי.
הקטנטונת  פחדה מהים, הוא היה "גדול" עליה, מזל שאבא היה עוד יותר גדול, וחווית החיבוק והחיבור התעצמה…
כשהקטנטנים מחפשים  בעצמם את הקרבה של אבא ואמא, התמונה מקבלת משמעות חזקה.
הביטו ואמרו לי: מה צריך יותר מחול,  גלים וסודות מתוקים על החוף?
"קלי, קלי, שלא יגמר לעולם, החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים, תפילת האדם" (חנה סנש)
 

יש משהו קסום בחיוך של ילד בגן המשחקים.
לכאורה מקום פשוט, שבו טורחות אמהות חרוצות מדי יום סביב המגלשה, אבל איכשהוא במקום היומיומי הרגיל  הזה, בין הנדנדה שעפה לגובה עם הרוח לבין הקרוסלה  שעליה משתובבים הילדים בצהלות שמחה ועונג, אני מבינה שכאן מצוי האושר שלהם. הבטחון העצמי, היכולות ותחושת השחרור והחופש.
מין כזו שמחה פשוטה ומופלאה  של ילד שמעוררת בי צביטת געגוע לימי הילדות העליזים…

החופש להיות מאושרים

בשבוע שעבר יצאנו לחופשה משפחתית.
יוון חיכתה לנו מוארת וכחולת שמים, פשוטה ונעימת מזג.
מזמינה מכל הלב לנוח בצילה,לקחת פסק זמן,
לצפות באור קסום של שקיעה וזריחה,
לחוות לעומק שמחות קטנות של משפחה וילדים, ולדעת שלווה.
את רב התמונות בחופשה צילמתי במצלמה פשוטה, בספונטניות אמיתית, כמו תלמידת בי"ס בטיול שנתי,
רק כדי לשמר זכרונות , טיולים וחוויות.
אך את הרגעים היפים והמוארים  ביותר בחרתי לצלם במצלמה מקצועית, כדי שהעונג יהיה מושלם.
איני יודעת אם יש דבר יפה ומאושר יותר מילדים בחופשה…
השמחה, החברות, הציפיה, התגליות, הטבע, השמש בשיער והאור בעיניים…
כשאני מסתכלת על שירה וחנה ברגעים מופלאים כאלה, אני יודעת…

זו ילדותי השניה.


אמהות קטנות

האחיות המתוקות האלה, בנות 4 ו-3 הגיעו להצטלם אצלי אחרי שזכו במכירה הסינית של  "עזר מציון"
היה לי ממש כיף לצלם אותן.
הן דאגו אחת לשניה ממש כמו אמהות קטנות, נעמדו להצטלם בביטחון עצמי שובה לב בכל מיני פוזות מתוקות, חייכו חיוכים מקסימים למצלמה ונהנו מכל רגע.
שמחתי לקחת חלק קטן בכל העשיה הברוכה הזו של "עזר מציון"
ושהבורא ישלם שכרם ביד נדיבה ויחזיר להם שמחות בכפל כפליים.

בפרדס

פריחת ההדרים בפרדס,
מיץ סחוט טבעי וחדוות הילדים…
לו רק יכולתי לעצור את הזמן ולהשאיר איתנו עוד קצת את האביב…
סוף עונת התפוזים.
ברוך… שלא חיסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובים
להנות בהם בני אדם.

 

 

שקיעה בשדה נוריות

יום נאה אחד בשעות אחר הצהריים ירדנו דרומה, מצד מערב השמש התחילה לשקוע לאיטה, יוצרת תאורה מדהימה ומיוחדת מסביב.
מולנו נפרש שדה נוריות מרהיב ביופיו למלוא כל האופק, מזמין להנציח את כל היופי הזה בתמונה שאין ססגונית ממנה.
שירה וחנה השתלבו במהירות בנוף יחד עם חברתן הטובה, ושלושתן דילגו בין שבילי הפרחים, פזרו חיוכים מאושרים לכל עבר, ונהנו מאד ביחד.
עמדתי משתאה ומוקסמת מכל הפלא הצבעוני הזה, שאלוקים ברא בעולמינו  להנות בו בני אדם.
ושוב הציפה אותי  השמחה על כך שיש ביכולתי לשמור רגעים מלאי הוד והדר, לא רק בלב.