שנה של מתנה

שנה תמימה חלפה מהרגע המדהים, מלא האושר, בו נתנאל הגיע לעולם.

שנה אחת. מעגל של 365 יום. שנה שלפעמים עוברת על ידנו וחולפת כל כך מהר, עד שקשה להאמין שהיא כבר פרחה לה…

אך השנה הזו, שנת החיים הראשונה שלו היא הרבה יותר מסתם שנה. אוסף ענק של רגעים. כל יום נושא איתו עוד שינוי והתפתחות של הקטנצי'ק. חיוך ראשון. התהפכות. שן. ישיבה. זחילה. גרגורים. אין סוף של צעדים קטנטנים ומתוקים שיוצרים פאזל מרהיב של התקדמות.

והנה רק שנה חלפה, ומהתנוק הרך והפצפון עם העינים העצומות נותר רק היופי הענוג. שום דבר לא נשאר כשהיה… וכשאני מתבוננת בתנוק שלי אני רואה ממש בחור כארז, בעינים שתמיד צוחקות, וחיוך ענק שממלא את כל הלחיים השמנמנות: כשהוא מלקק גלידה בהנאה, משוחרר, מאושר, טבעי. כשהוא פוסע צעדים ראשונים, בתמיכה אוהבת של אחיות גדולות ונפלאות,  ובאמבטיה משותפת עם בן הדוד, כשבועות קצף רכות ועדינות שוטפות את פסי הגלידה ואת יום המשחק הארוך…

הוא מקבל בחיבוק חם את הקצף הריחני, ועכשיו , נקי ורענן, נתנאל מרגיש בנח להשתולל במיטה, וללכת לישון בחיוך.

מחר מחכה עוד יום מאושר….

התמונה הזו תוכננה הרבה לפני שהוא נולד; דמיינתי בראש את שירה וחנה בכותנות לבנות מחזיקות ברכות את הבייבי החדש, וארגנתי הכל מראש כדי שהיא תוכל לצאת לפועל. ואכן ברגע שהמצלמה תקתקה והצלחתי להנציח אותה בדיוק כמו שדמיינתי, התאהבתי וכבר התחלתי לתכנן תמונה של שלושתם בפוזה דומה ,שנה אחרי.

ובדיוק שנה אחרי, התיישבנו לתמונה שמחכה לנו… הפעם נתנאל כבר לא נרדם בדממה בזרועות האחיות האוהבות. הוא כבר גדול, חכם ומבין עניין, ויודע בדיוק מה הוא רוצה. לשבת יפה לתמונה לא נכלל בתכניתיו. ניסינו והתעקשנו. עוד תמונה ועוד הבזק עוד נסיון ועוד צילום, אך לבסוף התייאשתי וחשבתי שחלום התמונה הזו נגוז.
היום, כשעברתי על התמונות, הצלחתי להרכיב משלוש תמונות שונות תמונה אחת טובה.
אני כל כך שמחה שהצלחתי להגשים עוד חלום!!