מהמדבר במתנה

אנשים חושבים שמדבר זה שממה
חול ושמיים וחול
אבל אני רואה –
גוונים
אבנים
עננים
הולכי דרך שהשאירו סימנים…

הסשן המדברי הזה נולד כשהמשפחה שמצטלמת בקביעות חיפשה משהו שונה ויחד העלנו ופסלנו אפשרויות עד שהאצבע נחה על חוף יפהפה בים המלח עם הרבה דקלים סביב,
אבל לא ידענו עד כמה מורכב מאתגר וכמעט בלתי אפשרי זה יהיה…
הרכבים, עמוסים בגדולים וקטנים ( וגם תאומים שאז רק נבטו בפנים…)
עשו את דרכם אל החוף המובטח… אך הוא פשוט לא היה קיים!!!
התברר ש..החוף בוטל, מסלול הכביש הוחלף… נאלצנו לחפש חוף חלופי… ו הכל במרוץ נגד השעון שלא להפסיד את שעות השקיעה הקסומות…
נסענו כך בכביש מדברי כמעט שמם ללא שום כניסה לים המלח…
אבל אז, החלטתי לעצור. ולהנות ממה שיש; מדבר פרוס למלוא האופק, הרים ברקע, וילדים יפים..מה צריך יותר מזה?
אולי לא צריך.. אבל מצאנו גם גמל תיירותי שהשלים את האווירה
ולסיום, ממש בדקות של השקיעה ירדנו רגלית בדרך לא דרך אל החוף… טיפסנו על גדרות… שקענו בבוץ… והלכנו מרחק של מיטבי לכת…
אבל היה שווה… השמש החלה לפנות את מקומה בהדרגה, צובעת את השמיים בקשת של צבעי פסטל נפלאים. ממש כמו במכחול קסמים וקרניים אחרונות האירו את המים המלוחים והפכו את כל המדבר למלא חיים.

 והשמש המדברית הקופחת פינתה את מקומה, מספר חודשים אחר כך, לחימום נעים של הסטודיו שאירח את שימי וארי התאומים הקטנים.
סשן ניו בורן להשלמת האלבום המשפחתי.
האתגר בצילום תאומים הוא לא כפול אלא פי כמה… אחד התעורר ובמחי ציוץ העיר את אחיו והזיז אותו מהתנוחה המתוקה עליה עמלנו כל כך… ושוב מהתחלה… להרדים, ללטף, לסדר, להתאים, לשנות…
עד שהכל יהיה מושלם ומוכן לקליק של המצלמה…
מסע אחד במדבר. מסע שני בסטודיו. שניהם הסתיימו ברגעים מדהימים שנשארו חקוקים בצבע לעד!