פרחים למלוא האופק, בצבעים מדהימים, ששום צייר בן אנוש לא יוכל ליצור.
כל שנה אני כאן בשדה, ולפעמים אפילו כמה פעמים, בצילומי טבע פורחים. ועדיין, כל שנה וכל פעם, אני נפעמת ומתרגשת מחדש. וגם הלב מתמלא בתחושה של פריחה וצמיחה.
זו כבר מסורת אצלנו במשפחה . מדי שנה אני מגיעה לשדה עם ילדות הפרחים שלי שירה וחנה, ומתעדת את הצמיחה שלהן על רקע הצמיחה סביב.
אבל השנה התרגשתי במיוחד כי הפעם הגענו עם תוספת מתוקה , נתנאל, האח החדש, שזו לו פעם ראשונה להצטלם בשדה, ובעזרת ה’ ממש לא האחרונה…
שירה וחנה, כבר מנוסות בשבילים, נשמו את ניחוח השדה ורצו להן בהנאה סביב. נהנו לקטוף, לרוץ, להתקשט בכתרי פרחים ולחלוק את ההנאה המוכרת עם האח האהוב.
נתנאל המתוק אהב את הסיטואציה , פיזר אלינו את חיוכיו המקסימים, והרכות הלבנה שלו בלטה שבעתיים על רקע הצבעוניות המשכרת.
שנה הבאה כשיפרח השדה מחדש, בעזרת ה’ נגיע שוב עם הפרחים שלי ונזכר כמה הם צמחו ופרחו משנה שעברה…
