לא הרבה יודעים, אבל לפני כעשר שנים למדתי עיצוב פנים. לא התחברתי ללימודים, וברוך ה’, מצאתי לי מקצוע אחר מקסים שאני אוהבת ומלאת תשוקה כלפיו. צילום. עיצוב הפנים היחיד שאני עוסקת בו הוא סידור הסטיילינג לתמונה. רקע, אלמנטים מתאימים, והכי חשוב- תאורה…
אבל דבר אחד יצא לי מהלימודים האלו: חברה טובה ומהממת.
הלימודים שלי נזנחו, אך הקשר נשאר. שתי הגדולות שלה מכירות את המצלמה שלי עוד מהזמן שהן היו ממש קטנות. את הסטז’, כשלמדתי צילום, עשיתי עליהן.
מאז עבר זמן רב, הן גדלו, המשפחה התרחבה, ולא יצא לי לצלם אותן.
סוף סוף, כשהצטרף גם בן חתיך למשפחה, והגיע לגיל 3, הם הגיעו לצילומי חלאקה. שלוש בנות מתוקות. חתן החאלקה, בשיער זהוב ומבט עמוק, וגם תנוקת ורדרדה ומאושרת.
היה כיף להתאחד מחדש עם המצלמה והבנות שגדלו בינתיים. ולחוש סגירת מעגל וסיפוק, מהמקצוע שבו בחרתי ומהחברה שבדרך הרווחתי…
