Category Archives: אישי

שני סשנים. שני לוקיישנים. פוסט אחד ומשפחה אחת ויחידה- המשפחה האישית שלי!

כל שנה כשהפריחה בשדות במלוא הצבעוניות, גם הקיר שלי בפייס ובבלוג פורח… זו מסורת אצלי כבר שנים לצלם את הילדים שלי בשדות הפרחים
אבל השנה- שירה שלי ראתה תמונות מסשנים שחברותי צילמו במטע השקדיות, וביקשה שנצלם גם אותם לרקע הלבנבן ורדרד, הרך והרומנטי הזה.
אם היא כבר מבקשת להצטלם, אני אגיד לא?!
אז ההפקה יצאה מיד לדרך… יצאנו לקניון לחפש בגדים מתאימים, משימה לא פשוטה כשיש לי בדמיון כבר מראה מדוייק של מה שאני רוצה.. אז למזלי את הפריטים שלא מצאתי הצלחתי להשאיל מחברות מקסימות…
וכשהעניינים התחממו החלטתי שהפעם לא רק הילדים יצטלמו אלא נהפוך את זה לתמונות משפחתיות מלאות.
ובשביל זה כמו מלאך מן השמיים הופיעה רחלי חברתי שהיא גם צלמת וגם חולמת תקופה על תמונות משפחתיות וכך החלטנו לעשות סשן משותף כשאני בתורי צילמתי לה תמונות משפחתיות והיא בתורה צילמה לי תמונות משפחתיות ואפילו זכיתי לתמונה שלי עם כל אחד מהילדים, שזה באמת הגשמת חלום.
אז תודה רחלי!!!

אחרי סשן השקדיות המוצלח התלבטתי אם ללכת לצלם את ילדי בשדה הפרחים בפעם השביעית!!! ומי שהחליטו בשבילי גם כאן הם הילדים שלא ויתרו.

וכך לפי המסורת הפרחונית יצאתי עם בא האביב לנשום מחדש כמו כל שנה את יופי הבריאה ולהביט מבעד לעדשה בילדים שלי המתרוצצים במרחבי הענק, טובלים בירוק, ובצבעוניות הנפלאה הזאת.
ראשים סמוקים מאושרים בצבצו אלי מבין הנוריות בחיוכי ענק.
ופתאום שמתי לב בבת אחת כמה הם גדלו וכמה בגרו בשנה שחלפה.
הפרחים שלי הם פרחי עד, שהעונה שלהם היא כל השנה. תמיד פורחים במלוא עוזם. גם בחורף וגם בקיץ מלאי צבע וחיוניות…
וכמה טוב פעם בשנה להיפגש עם פרחי האביב האלו ולהפיח חיים בדפי האלבום שם הם יישארו לפרוח לעולם!

הצצה ל6 שנים האחרונות:

מתנה בתוך מתנה

חלק מתמונות הסשן הזה אולי תהייה מוכרות לכם… מהפוסט על המתנה שהענקתי להורים שלי אחד הפרוייקטים המיוחדים והאהובים שלי.

לצלם את רפי אחי, גיסתי והאחיינים המתוקים היה מתנה בשבילי…
חמישה ילדים. כל אחד עולם מלא של אופי, תכונות, וייחודיות שהיא רק שלו, אבל יחד בין כולם עובר לו חוט משותף שמאחד ומקשר… ומדגיש שכולם אחים!

ישראל מאיר הבכור, מבעד למבט הממושקף, המנומש והחייכני, אני מצליחה לקרוא את אופיו הבוגר.

דוד ידידיה האח המתוק והשובב, שיודע לעצור לרגע רציני של תמונה, ואפילו מהעמידה הנונשלנטית שלו קורץ אופיו העליז.

נחמי, בכורת הבנות.  נסיכה עדינה ואצילית, וחברותית עד מאד.

אסתי המתוקה, שהמיסה אותי בחיוכה הביישני שלא הצליח להסתיר את האופי האמנם צעיר אך אחראי מאד.

ומירי התינוקת הבובתית שאהובה על כולם מגדול ועד קטן, שרק רבים על הלחיים השמנמנות מדהימות האלה….

זו היתה מתנה בשבילי להנציח את האחיינים המדהימים, אך למשפחה המתנה לא נגמרה בזאת, הם הזמינו גם לבית הפרטי שלהם הגדלות מדהימות לקיר שמעבירות את היופי והאופי בשקט מזהיר מעל הקיר!

סיבה למסיבה

טוב שיש סיבה למסיבה…

אבל הפעם הסיבה החשובה- החלאק'ה של אחיין שלי ישראל, הגיעה בזמן כל כך עמוס של מעבר דירה, והחלפת עבודה. וכבר חשבתי בצער שלא אצליח לצלם את האחיין המתוק לפני שיזכה לתספורת…

אבל ממש בדקה ה99, במוצאי שבת ערב החלאקה הם הצליחו לפנות זמן ולבא לחגוג במסיבת צילומים שמחה וכיפית.

ישראל, חתן החלאקה המתוק, הוא ילד חכם ודברן, וכשהמשפטים המקסימים שלו מתגלגלים מהפה הקטן, אני מתבוננת בחיוך, בפרצוף העגלגל, ובלחיים עם הנמשים הכי מתוקים בעולם, ואוספת כל נמש אל העדשה…

אחיו הבכור, נחמן ידידה, קיבל אותם חופניים של מתיקות, בצבעים אחרים לגמרי, ויחד הם יוצרים הרמוניה נהדרת…

אשירה התינוקת הבובתית, עם עיני התכלת הגדולות, נרדמה ממש בתחילת הסשן, אבל ברוך ה' הצלחתי לתפוס אותה בכמה תמונות מיד בהתחלה… והתמונה המשפחתית הצליחה לכולול את כל בני המשפחה.

כמה טוב שיש סיבות באמצע מירוץ החיים חיים לעצור, להנות, ולהנציח… כי יש רגעים שלעולם לא ישובו, אבל יכולים להישאר חיים לתמיד בתמונות!

ליטוף של חורף ורגעי קיץ

זכיתי.

אחותי רחל רינה גרה ממש כמה בניינים לידי. כך שאנחנו גם אחיות, גם שכנות, גם חברות ממש טובות, וגם אמהות לילדים בגיל זהה.

אני מודה לה', ושמחה שיש לי 1,000 סיבות להיפגש וליהנות איתה.

ואיזה כיף שגם בתוך המקצוע שלי יש מקום מיוחד לה ולמתוקים שלה.

החלאקה של נועם היה ממש בסוף הקיץ, אבל רחל רינה חלמה על סט צילומים דווקא חורפי… אז התחלנו את הסט הראשון של הצילומים כבר בסוף החורף.

את החורף הבאתי עד אליה, ולא סתם… אלא ממש עד הבית; מאחורי הבית שלי יש שטח ריק ומוזנח, שמשמש בעיקר למדורות ל"ג בעומר, אבל בערב בשעה הנכונה עם העדשה הנכונה והשמש המושלמת, המקום לובש צורה חדשה והופך לפינה של קסם. ובמיוחד עם משפחה מדהימה שכזו.

ידענו שהסט הזה הוא רק ההתחלה… אבל לפני שצילמנו את הסט הקיצי היתה לנו סיבה נפלאה לצילומים עם הולדת מיה היפהפיה… העובדה שהיא נולדה בארצות הברית והיתה כבר בת 5 שבועות כשהגיעו לא הצליחה לגרום לנו לוותר על צילומי הניובורן. כיוונו לשעה בה היא בדרך כלל ישנה וב"ה הצלחנו לתפוס כמה תמונה מלאכיות וקסומות של הגיל המתוק שנעלם כל כך מהר…

ובבוא הקיץ, מיה כבר גדלה והגיע הזמן להמשיך את צילומי החלאקה. יצאנו, חמושים בסטים שונים של בגדים והמון מרץ ומצב רוח.

נועם שהוא ילד מתוק ושובב מאין כמוהו, זכה לא סתם במשפחה לכינוי 'טרזן', ובתיאום מושלם, כשנכנסו לחורשה, חיכה לנו שם אוהל אינדיאני מענפי עצים, כאילו בנו את זה רק בשבילו.

נועם ואחיו אלמו התחברו לטבע בטבעיות.. ומשם כשהמשכנו לכרם ענבים ליד בית שמש, הטבע שוב פרץ במלוא עוזו, בדיוק בעונת הבשלות כשהכל סביב ירוק ועסיסי.

התחנה הבאה היתה נהר מים. המתוקים השיטו סירות נייר שאמא שלהם הכינה במיוחד לצילומים, ניסו לדוג דגים, ונהנו מכל רגע.

ולקינוח, מצאנו משטח בטון ריק באמצע בניה שדרך העדשה עם התאורה נתן תחושה ונראה ממש כמו חול בחוף הים….

סיימנו את הסטים של הצילומים שהיו כל כך גדושים, בהרגשה מהממת, כי ידעתי בלי שום ספק שהתמונות תמצאנה מקום של כבוד על קירות הבית, כל סשן, כל פוזה, ייראו יום יום, רעננים, צבעוניים ומרגשים.

כשהצלמת והאמא הן אחת

כצלמת ילדים, ליוויתי לא מעט בני שלוש חמודים בצילומי חלאקה
אבל הפעם הכל התעצם כפליים… כשהגיעה העת לצילומי החלאקה של נתנאל ובכלל לכל המאורע המרגש;
הפרידה מהתלתלים והמעבר החד מזאטוט פעוט לילד עטור פאות, עם כיפה וציצית.
התהליך הוא לא רק חיצוני וזה מדהים לחוש גם בשינוי הפנימי…
אחד מציוני הדרך שמרגש לעבור איתו יחד, וללכוד רסיסי התרגשות ורגעים מיוחדים בעדשה
כמובן שכבר ניצלנו לצלם את כל הילדים, והקדשנו לא פעם אחת ולא לוקיישן אחד…
אבל גולת הכותרת היו צילומי החוץ
יצאנו לדרך כשבאמתחתנו התלבושות שנבחרו בקפידה, הבגדים המושלמים מקידי שיק הנעליים המיוחדות מצעדים פלוס והאקססוריז המטריפים כמו תמיד מNANA H.
התלבושת היתה מתוכננת במדוייק וידעתי איך בדיוק אני רוצה שהכל ישתלב אבל את הרקע בצילומי החוץ אף פעם אי אפשר לדעת ולתכנן במדוייק…
והפעם חיכו לנו כמה הפתעות…
בצד הדרך עבר לו בנחת עדר כבשים, מתמזג עם הרקע בגוונים חמימים, רכים ונעימים.
וההפתעה השנייה חיכתה לנו מרחוק, עם גווני השמיים המתחלפים לאור יפהפה של לפני שקיעה בצבץ ממרחק שדה דלעת, וככל שהתקרבתי הבנתי כמה הוא מתאים באופן מושלם, וכשהילדים נעמדו לתמונות התאורה הטבעית צבעה והאירה את הכל באור הכי יפה ומיוחד שיש.
קרני האור נחו על התלתלים בזוהר ארגמני וכאילו לחשו: שלום לכם…
ולהתראות בתמונות שאף פעם לא נגמרות…